ארכיון חודשי: אוקטובר 2012

נביאי השילטון

לקראת הבחירות אנחנו שומעים הצהרות והבטחות מימין ומשמאל ולא יודעים למי להאמין. אנחנו לא יודעים להבדיל: מי הוא נביא אמת ומי הוא נביא שקר. ממש כמו שעמנו לא ידע להבדיל באותה סוגיה 2500 שנה לפני.

ברגעים כאלה אין מי שמצטערת יותר ממני על כך שפסקה נבואה בישראל למרות שגם כשהיו נביאים , זה לא היה כל כך קל.

השבוע, כשהקשבתי לראיונות עם מספר מועמדים  נזכרתי בפרק כח בספר ירמיהו. הפרק שמספר על הDEBATE המפורסם של ירמיהו ונביא השקר חנניה . DEBATE שהיה בן שני חלקים.

עימות ראשון

במפגש הראשון ביניהם, כשירמיהו הנביא הקשיב לחנניה  הוא עמד נבוך בעצמו מול נבואה שהשמיע חנניה בנוגע לדרך הנכונה פוליטית להתמודד עם האויב של אז: הבבלים. אם היו סקרים אז, בוודאי שהיו כולם נחרצים בתוצאות השליליות של הDEBATE הראשון עבור ירמיהו.

חנניה טען שתוך שנתיים הבבלים כבר לא ישלטו בישראל וכל העם שגלה, כולל המלך יהויכין וכלי בית המקדש שנשדדו, יוחזרו אחר כבוד למולדתם. הוא אמר את זה בביטחון כה גדול כשדיבר אל ירמיהו מול הכוהנים ומול העם, שירמיהו אבד בעצמו את הביטחון בכוחות הנבואה שלו עצמו ותגובתו הייתה:"אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה יְהוָה"(6). הוא לא אמר לו מייד שהוא נביא שקר. הוא גם לא האשים אותו שהוא פופוליסט ומנבא דברים שהעם רוצה לשמוע. הוא  רק בחר להסביר היסטורית איך יודעים מי הוא נביא אמת ומי הוא נביא שקר. נביא שמנבא דברי שלום, כלומר דברים טובים שהמלך והעם רוצים לשמוע, רק כשהדברים יתרחשו-בדיעבד- ניתן יהיה לדעת אם הוא היה נביא אמת. כלומר מה שהוא הציע לעם זה לא להיות בטוחים לחלוטין באמינותו של חנניה, מצד אחד, אך בעצם לא נתן להם חלופה רצינית מלבד להמתין ולראות מה יוליד יום.

מבחינה מסויימת זה מצבנו היום לגבי כל המועמדים לממשלה מכל המפלגות שאינם מכהנים בממשלה הנוכחית. אין לנו שום דרך אחרת באמת, מלבד האינטואיציה והאמונה, שאצל חלקנו עובדת טוב יותר ואצל חלקנו פחות. אנחנו נדרשים לתת להם צ'אנס.

עימות שני

בכך מסתיימת ההקבלה לנביא השקר חנניה, שבדיעבד התגלה כנביא שקר. שם לא היה צורך להמתין שנתיים כי אלוהים פשוט גילה לירמיהו שהוא נביא שקר, ועל נבואת שקר יש עונש מוות. הוא קיצר את זמן ההמתנה משנתיים לשנה וירמיהו חזר מחוזק באמונתו לעימות השני  בו ניצח ובו לא היסס להגיד קבל עם ועדה שחנניה  נביא שקר ותוך שנה ימות כי דיבר דברי שקר בשם ה'.

אני האחרונה לרמוז שהמועמדים מכל המפלגות שלא בשילטון הם נביאי שקר ולכן אמרתי שההקבלה היחידה בין היום ואז היא שצריך להמתין ולראות.  רק שהיום אנחנו במצוקה קצת יותר גדולה מהבחינה הזאת. אלוהים הפסיק להתערב, כבר מזמן , לפחות באופן גלוי , ואין לנו ברירה אלא להעזר באינטואיציות שלנו, באמונה ובעיקר לדבוק בערכים שחשובים לנו.

לעומת זה המועמדים של המפלגה הנמצאת היום בממשלה- איתם, לכאורה, הרבה יותר קל. הם הבטיחו לנו ב2009 כל מיני הבטחות, מאז חלף הרבה זמן ויש בידינו לראות מה הם קיימו ומה לא. כל מה שנשאר להם ככלי בהתמודדות זה להתגאות במה שכן קיימו ולחפש תירוצים טובים ומשכנעים לגבי כל השאר. (ביטחון,כלכלה עולמית וכו')

שוב אלוהים לא מתערב  וגם לא מעניש באופן ישיר על העוולות (יתכן שכן – אבל לך תוכיח שידו הייתה במעל, ישר יחשדו בך שאתה לא רציונאלי ומדבר שטויות) ואנחנו שוב נותרים גלמודים, נשענים רק על עצמנו, בינתנו ואמונתנו.

כושר שכנוע

מכיוון שכך, אחד הכלים הטובים ביותר שיש למי שצריך לתרץ את ההבטחות שלא מולאו הוא כושר השכנוע. כמעט כמו במקרה של אישה שהמתלוננת שנאנסה ולא היו עדים. כעת נותר, בלא עדויות אחרות, להשען על כושר השכנוע שלה מול כושר השכנוע של הנאשם באונס- מה שידוע שאינו ערובה לכך שהמשפט יהיה בסוף משפט צדק.

כסף

כלי נוסף הוא הכסף. אם נחזור אל משל הנאנסת, הרי ברור שאם יש לנאנסת הרבה כסף, או לחילופין למואשם באינוסה, הרי שיוכלו להעזר בסוללות של עורכי דין ממולחים שיצליחו בכושר השכנוע שלהם ובתרגילים מתרגילים שונים להוכיח שהם הצודקים. כולנו חכמים ויודעים שגם זו אינה ערובה למשפט צדק.

אז כושר שכנוע לבנימין נתניהו ידוע שיש, גם כסף יש למכביר מכל התרומות (בעיקר עכשיו לאחר האיחוד עם "ישראל ביתנו") ולנו נותר אלא לחכות ולראות האם יהיה כאן משפט צדק או לא.

בדיקה ומחקר

יש עוד דרך, מומלצת מאד ואני תפילה שעם ישראל יבחר בה. את הדרך הזו אפשר היה לזהות השבוע בסטטוס שכתבה דפני ליף בדף הפייסבוק  שלה וזהו לשונו:

"יושבת וקוראת על פועלו של כל ח"כ … רואה קטעי יוטיוב של נאומים, מנסה להבין למי לבחור… מסכמת הכל בWORD, כדי שאוכל לשתף בתחקיר המעמיק."

תודו שהחיים היו הרבה יותר קלים אם ירמיהו היה בא ואומר באופן חד משמעי לנביאי השקר שבין המועמדים:  "לֹא-שְׁלָחֲךָ יְהוָה וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת-הָעָם הַזֶּה, עַל-שָׁקֶר. "(15)

מודעות פרסומת
מתויג , , ,

איך נולדת מנהיגה?

אחד הדברים המרתקים בעיני בקריאת ביוגרפיות של מנהיגים דגולים, זה החיפוש אחר הרגע המכונן. הרגע שבו המנהיג התגלה לראשונה. הוא מכונן כמעט כמו הרגע שבו אלוהים פונה אל אברהם בספר בראשית פרק י"ב ואומר לו:"לך לך". זה רגע שבו קול חיצוני או פנימי קורא לך ללכת ואתה הולך. לא נשאר יותר במקום של הקלקול , אלא מתקדם למקום של עשייה ותיקון. המקום שבו מנהיגים אמיתיים נמצאים.

השבוע , צפיתי בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא, תוך כדי התארגנות ליציאה מהבית, כשלפתע ראיתי על המסך מנהיגה. רובנו לא שמענו על שמה עדיין, אבל אני מוכנה לחתום שכולנו נשמע בעתיד.

לילי בן עמי הייתה סטודנטית בת 24 כשזה קרה לה. עוולה מתמשכת של שנים, שאף אחד לא חשב לפניה לשנות, הפכה אותה לכזאת. היא הייתה סטודנטית בקמפוס בהר הצופים , שתוך כדי לימודים ראתה תופעה שחוזרת שוב ושוב. סטודנטיות שיולדות תינוקות, לא נהנות מחופשת לידה, מגיעות עם תינוק בן יומו לשיעורים, פשוט כי אף אחד לא חשב שמגיעה גם לסטודנטית חופשת לידה, או לפחות תנאים מקלים ומתחשבים, שיאפשרו לה להמשיך ולהשכיל ולשלב בזה גם את מימוש האימהות.

הרעיון שצץ במוחה לפיתרון נשמע כל כך טבעי וראוי, אך עובדה שלא היה קיים לפני שהיא חוללה אותו באוניברסיטה: הקמת תינוקיה בתוך הקמפוס, באופן כזה שבו האם המיניקה, תוכל לשים את העולל להשגחה, לשבת בשיעור ולגשת לעולל בקלות כשיש צורך בכך.

הרי ידוע שאין שוויון בין נשים וגברים בכלל ובאקדמיה בפרט. בסגל המרצים הבכיר ביותר הנשים הן מיעוט (13%). אם ניקח למשל את מדעי הרפואה, במהלך הלימודים יש 80% סטודנטיות אבל בתחום המרצים בסגל ההוראה היחס הפוך [הערה: מדובר בנתון מלפני שנתיים בקמפוס ללימודי רפואה של האוניברסיטה העברית- הדסה עין כרם]. גם בסגל ההוראה של תחומי החינוך והאמנות ברוב האוניברסיטאות- רב הסגל הם גברים. לנשים יש תקרת זכוכית החוסמת את צמיחתן ונקראת 'הורות'. זה אחד הגורמים הבולטים והבודדים שאפשר ממש לשים עליו את האצבע ולמצוא לו פתרונות אמיתיים.

אנחנו ,הנשים, בוחרות באין מוצא, להקריב את הקריירה שלנו על מזבח ההורות כשמישהו מבין ההורים צריך לעשות את זה. זה מה שמצופה מאיתנו. לבחור בין תפקיד ההורות לעולם האקדמי. הרבה נשים נאלצות להפסיק את הלימודים או לקחת שנה חופש בכדי לממש את האימהות, במיוחד בישראל שבה נשים, שמשרתות בצבא, מתחילות ללמוד מאוחר יותר.

לילי לא נכנעה למציאות המקולקלת. זה התחיל בכך שהבחינה באחרות, סטודנטיות שבמהלך הלימודים התחתנו, ילדו והגיעו עם התינוקות לשיעורים. בקמפוסים רבים מדי אין היתר ליולדת להפסיד 6 שבועות של לימודים בעקבות משכב לידה ולהרוס סמסטר שלם [הערה: מנגד- להפסיד ששה שבועות בגלל מילואים זה מותר חוקית באקדמיה ומלווה בהקלות משמעותית רבות]. תינוקיות בקמפוס לא היו, וכך עלה לה הרעיון לעשות שינוי. היא פנתה להנהלת הקמפוס ואלה שלחו אותה לבדוק אם יש בכלל ביקוש לדבר הזה. לילי לא התעצלה. היא זוכרת את עצמה פונה אל כ-200 אימהות שפגשה בקמפוס. כל אישה או איש עם תינוק שראתה החתימה והעבירה להנהלת הקמפוס.

ממכללה לבנות ברשת הדתית הלכה ללמוד איך עושים את זה. קיבלה שטח קטן בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, והקימה את התינוקייה הראשונה. הפרויקט הצליח והיה ביקוש אדיר. הוחלט להעביר את התינוקייה לחלל גדול יותר. לילי לא עצרה בהר-הצופים. בשנה השנייה עברה לאוניברסיטה העברית בגבעת רם וגם שם הקימה תינוקיה, בשנה השלישית לקמפוס עין כרם של לימודי רפואה וסיעוד ובשנה הרביעית גם לקמפוס ברחובות, בו לומדים לימודי וטרינריה. במקביל הקימה יחידה בשם "מגדר והורות"  בתוך משרד דיקן הסטודנטים של האוניברסיטה העברית. יחידה שתפקידה לדאוג לטיפול השוטף באוכלוסיית ההורים, הקמת חדרי הנקה, משטחי החתלה, חנייה חינם בתוך הקמפוס לסטודנטיות הרות מחודש 7 עד חודש לאחר הלידה, דאגה לזכויות כגון השלמת חומר בתקופת ההעדרות, בדומה לזכויות שמקבלים סטודנטים שיוצאים לשירות מילואים ועוד. היחידה הפכה להיות כתובת לסטודנטים הורים שיכולים לפנות אליה בכל עניין. בעקבות כל המערך הזה זכתה האוניברסיטה ע"י עיתון מעריב להיבחר כאוניברסיטה המובילה בישראל. לילי קיבלה אין ספור פניות ממוסדות אקדמיים אחרים, כמו אוניברסיטת תל אביב ומכללת הדסה, שביקשו להקים גם שם תינוקיות באותו מודל. בעקבות התינוקיות של לילי באוניברסיטה העברית, קמו תינוקיות נוספות באוניברסיטאות נוספות. בשנה שעברה בכנסת נכנס תיקון לחוק הסטודנט שלראשונה דורש מהמוסדות האקדמיים להתייחס לסטודנטיות אימהות ,הרות ויולדות. בהמשך לכך, החל מתחילת שנת הלימודים הנוכחית (שנפתחה ביום א 21.10.12) כל המוסדות האקדמיים בישראל מחויבים ע"י המל"ג לרפורמה בתחום של סטודנטיות הרות ויולדות, בהתאם למתווה החלוצי שבנתה לילי באוניברסיטה העברית.

לילי בן עמי הפכה למנהיגה שמחוללת שינוי ולא עצרה שם. במקביל היא מובילה מאבק למען העסקה ישירה של מורי ומורות קבלן ומאבק נוסף שבו היא  מכהנת כיו"רומייסדת שותפה של ארגון "מתפקדות", הלובי לשוויון בין המינים וממייסדות פורום נשים מובילות בשיתוף עיריית ירושלים שמטרתו יצירת קשרים עסקיים וחברתיים בין נשים מובילות בתחומים שונים בירושלים.

היום לילי בן עמי החליטה להצטרף לפוליטיקה והגישה את מועמדותה לכנסת הבאה ברשימת מפלגת ה"עבודה", כי היא הגיעה למסקנה ,כמו רבים אחרים, שאם רוצים לחולל שינויים ברמה ארצית ולא מקומית, זאת הדרך הנכונה במדינה דמוקראטית.

אני מתפללת להצלחתה, כי זאת הכנסת שאני רוצה לראות. כנסת שמאוכלסת בחברי כנסת אידיאליסטיים, מנהיגים שלא עוצרים כשמקולקל אלא פועלים במרץ לתקן עבור כולנו.

למעוניינים – הראיון עם לילי בן עמי בתוכנית הבוקר בקישור וקישור לאתר שלה למעוניינים להתנדב בקישור.

מתויג , ,

"הטור האחרון שלי"

בספר משלי נאמר: "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא-פִיךָ; נָכְרִי, וְאַל-שְׂפָתֶיךָ". נזכרתי במשפט זה הבוקר כשקראתי את הטור האחרון של יאיר לפיד שפורסם  היום על פני  שלושה עמודים ענקיים תחת הכותרת "הטור האחרון שלי".  הטור היה לטעמי ארוך מידי ועמוס  פרטים, ולאלה מכם שאין סבלנות לקרוא טור כל כך ארוך ומייגע סיכמתי בקצרה בתוך 6 המסקנות הבאות:

1. יאיר אוהב את עצמו. מאד. כל הטור הוא  בעצם תוכנית שהפיק לעצמו בנוסח "חיים שכאלה". הוא מספיד את עצמו, מזכיר לעצמו את כל תולדות חייו והאנשים מהם הושפע, מודה לכל האנשים שבזכותם הגיע עד הלום…רק בלי מסיבת ההפתעה שעליה ויתר על ידי תכנון כל המהלך מראש.

2. כיאה לאורח שלו מוקדשת התוכנית "חיים שכאלה", הוא גם מרגש את עצמו עד דמעות ("לא דמעות עלו בעיני לא לחלוחית, לבכות ממש…").

3. על הדרך הוא מפרסם את ג'ינס ליוויס ואת נעלי 'טימברלנד' – כשהוא מתאר לנו, כאילו אנחנו איתו בצ'אט רומנטי בפייסבוק- מה הוא לובש ברגעים אלה ממש. כי הרגל (לפרסם) זה הרגל…ולהיות רומנטי זה משהו שפשוט עובד – עובדה שרוב התומכות בו הן נשים.

4. ואיך אפשר לכתוב או לדבר בלי להזכיר את אבא שלו? את טבעת הנישואין שלו, את העובדה שהיה עיתונאי כך וכך שנים וממנו ירש את התכונות, הדעות, האמונות …כי להיות 'הבן של'. זה גם סוג של הרגל שקשה להפטר ממנו.

5. על עצמו הוא מעיד שהוא איש של כתיבה הרבה יותר מאיש של עשייה, כשהוא מספר עד כמה קל יותר היה לעזוב את תפקידו בטלוויזיה "הטלויזיה הייתה משהו שעשיתי", וכמה קשה יותר עבורו לעזוב את כתיבת הטור  "הכתיבה היא הדרך שבה הגדרתי את עצמי…"

6. בין יתר שירי ההלל לעצמו במסגרת תוכניתנו "חיים שכאלה" הוא מפרט את תכונותיו  הטובות. להלן הרשימה המלאה: חריצות ומסירות (הפסיד רק שני טורים בכל עשרים ומשהו השנים שבהם כתב טור), השכלה רחבה (מצטט את המינגווי, טום וולף קישון ודן בן אמוץ), נדיבות ( מפרגן ומזכיר בשמותיהם את המגיהה, המאייר, העורך וכל השותפים), הגינות ("הטור שאני קובר כאן היום האמין בהגינות…"), ציוני נלהב ואיש חינוך (מזכיר כותרות של טורים שכתב "אני ציוני", "שלום כיתה א"), טוב לב ( לדבריו הקוראים נשארו איתו כי לא היה רשע כמו האחרים שקוראים ברחו  מהם), יסודי ("אני כותב לאט ומשכתב לאט…ואז אני כותב שוב ושוב) ולסיום-וזאת הייתה התכונה שהכי גרמה לי לחיוך : צניעות ( "אילו הייתי צריך להתחיל הכל מהתחלה הייתי עושה הכל בדיוק אותו דבר, אבל הייתי כותב את זה טוב יותר").

במשלי  אמנם נאמר: "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא-פִיךָ; נָכְרִי, וְאַל-שְׂפָתֶיךָ".

אך יש כאלה המפרשים אותו הפוך:  "יהללך זר, וָלא – פיך". כלומר, אם אין מי שיספר את תהילתך, עשה זאת בעצמך.

מתויג , , ,

אדוני הציבור

ההכרזה על הבחירות הצפויות בעוד כשלושה חודשים העלתה בפי כל הפרשנים הפוליטיים תסריטים שונים לגבי בניית הקואליציה הבאה, בהסתמך על הסקרים שבהם בנימין נתניהו מוביל עד כה הם מגיעים למסקנה שיעדיף ללכת עם 'שותפיו הטבעיים' מהימין: ליברמן וש"ס.

מנגד מנסה מפלגת קדימה להשתקם ועולה לרגל למעונו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אשר בחזרתו להנהיג את המפלגה הם רואים אפשרות לשיקומה.

יאיר לפיד שמנופף בדגל השוויון בנטל, הוא עוד חלופה אפשרית לש"ס בקואליציה של הימין.

מול כולם ניצבת  מפלגת העבודה המתחדשת בראשותה של שלי יחימוביץ ,שנשאלה על האפשרות להשתתף בקואליציה מסוג זה או אחר ותשובתה הייתה חד משמעית רק בתחום אחד.  תחום נקיון הכפיים.

וכך אמרה: "אני מתנגדת לכהונה של עבריינים כמשרתי ציבור. זה דבר שהוא לא חינוכי ולא מוסרי. ויושר מידות, שמירה על החוק, וניקיון כפיים זה לא איזה תכונה אקזוטית נדירה, זה הבסיס שצריך לתבוע אותו מכל פוליטיקאי".

אם אנחנו מדברים על עבריינים כמשרתי ציבור הרי שברשימות שמעל ישנם:

אהוד אולמרט שהורשע בהפרת אמונים בפרשת 'מרכז ההשקעות' בעודו מכהן כשר בממשלה.

ליברמן ב-2001 הורשע על תקיפת קטין ובאיומים ובאפריל 2011 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי הוא שוקל להעמיד לדין את ליברמן בכפוף לשימוע, בעברות של מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד.

דרעי שב-17 למרץ 1999 הורשע ע"י בית המשפט בעבירת שוחד, 3 עבירות מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נגזרו עליו ארבע שנות מאסר, וכעת שוקל הרב עובדיה יוסף אם הוא יחזור להנהיג את ש"ס או לא- דבר שיוודע בימים הקרובים. בכל מקרה – אם כן, הוא בהחלט שותף פוטנציאלי בקואליציה הבאה מבחינת הליכוד.

השופט חיים כהן כתב במאמרו "הרהורים על טוהר המידות" :

אני מציע שעובד־ציבור במדינה יהודית ודמוקרטית ישווה ל נ ג ד

עיניו תמיד אך את טובתו ורווחתו של הציבור שאותו הוא משרת, וכל מעשיו יהיו לכבודם

של הבריות. הוא יראה עצמו לא כמי שהשררה בידו, אלא כשרת העם, ללא משוא פנים

וללא סטייה מדרך הישר: והוא לא יראה במשרתו קרדום לחפור בו טובות הנאה לעצמו,

אלא אתגר להפגין טוהד־מידותיו קבל עם ועדה. במילוי תפקידו לא תהא דעתו נתונה

למצוא חן בעיני בוחריו או ממניו או חברי מפלגתו או בני דתו או מאן דהו – אלא יתייחס

לכל הציבור כולו בכבוד שווה, מתוך הענווה והמסירות. זאת היא אימת הציבור שברוח

חכמים, והיא אם כל אמון."

בספר תהילים ישנם תנאים שעונים על השאלה מי רשאי להכנס לבית המקדש :

תהלים כד3-4: מִי יַעֲלֶה בְהַר ה', וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? -נְקִי כַפַּיִם,וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁרלֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי,וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה

מה משמעותם של התנאים האלה? ואיך אפשר לאכוף אותם?

התנאי הראשון – נקי כפים – הוא פשוט יחסית: כל מי שהורשע בעבירה כלשהי שקשורה לשימוש בידיים (אלימות, גניבה וכו') – לא רשאי להיכנס.

מה התנאים שלכם לאותם אנשים שאתם רוצים לראות בשילטון?

מה אתם בוחרים אדוני ציבור או משרתי ציבור?

מתויג , , , ,

עשר תובנות ועוד שלוש מסקנות על הדיון התחרותי הראשון: אובמה מול רומני

ישנן מילים שקשה לתרגם לעברית, אך הן יוצאות מנצחות בשפת המקור שלהן ואחת מהן היא : DEBATE. כל ההצעות לתרגום שאני קראתי חלשות בעיני מהמקור וטובות רק כדי להסביר את המילה אך לא להחליפה. בישראל כששני מועמדים לראשות הממשלה עושים DEBATE בטלויזיה קוראים לזה "עימות טלויזיוני". כמה אופייני לישראל להגדיר את הכל בצורה מלחמתית, וכמה אופייני לאמריקאים להגדיר את זה כ'דיון תחרותי'.

צפיתי מרותקת ב'עימות' של שני המועמדים האמריקאים לתפקיד הנשיאות ברק אובמה ומיט רומני בהנחייתו המופלאה של ג'ים לארה ובעקבות  הצפייה הגעתי לעשר תובנות ועוד שלוש מסקנות:

1. כמה נפלא להקשיב לאדם שמדבר בשקט ולא מתלהם. (כמו שאמר קהלת: "דִּבְרֵי חֲכָמִים, בְּנַחַת נִשְׁמָעִים–מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל, בַּכְּסִילִים.")

2. כמה מרשים אדם שמכיר עובדות ונתונים, מדבר באופן ענייני ולא מפריח סיסמאות באויר.

3. כמה עדיף להגדיר שתי עמדות מנוגדות כDEBATE ולא  'עימות' ואיפה אליעזר בן יהודה כשבאמת צריך אותו…

4. כמה מקסים היה לראות איך שני המועמדים מקשיבים זה לזה- הקשבה שהתבטאה בתשובות שהם נתנו זה לזה כשהגיע תורם לדבר.

5. כמה מענג הנימוס שנהגו זה בזה. (שיעור ביהדות מהאמריקאים: "קדמה דרך ארץ לתורה").

6. כמה חשוב האדם ששואל את השאלות, לא פחות מהאנשים שנותנים את התשובות וג'ים לארה היה מקצועי וסמכותי ביותר.

7. כמה נכון ששני המועמדים הקפידו לדבר אל כל העם ולא רק אל חברי המפלגה שלהם.(זה מה שידע לעשות דוד המלך,למשל, בניגוד לרחבעם שפילג את הממלכה).

8. כמה עצוב זה אם מישהו מוכשר ככל שיהיה, יודע לכתוב טוב יותר מאשר לדבר בעל פה והאם זאת באמת תכונה כל כך חשובה שיש לתת לה להפיל או להרים מועמד לנשיא המדינה? (להזכיר לכולם את משה רבנו שלא ידע לדבר או מיודענו ירמיהו הנביא?)

9. כמה הרבה יש לנו ללמוד מהאמריקאים, והפעם לשם שינוי, במובן החיובי. (מסתבר שלפעמים יוצאת תורה לא רק מציון ודבר ה' נשמע דווקא מאמריקה…)

10. כמה יתרון יש למועמד שעוד לא כיהן כמנהיג המדינה בסיטואציה כזאת על  פניו של מי שכבר לפני ארבע שנים הפך מחלום למציאות, כי אין מציאות בעולם, תהיה יפה שתהיה, שתצליח בתחרות מול החלום.

ושלוש מסקנות, חלקן אפילו אישיות:

1. בסיום הDEBATE, כשהפרשנים כבר ניתחו אותו – ברקע, על הבמה נותרו הנשיא המכהן והמועמד לנשיאות, כשהמשפחות של שניהם עלו לחבק ולתמוך, ברק אובמה היה עסוק לפלס דרך אל המנחה שעמד לעזוב כדי ללחוץ את ידו ולהחמיא לו על ההנחייה. אחר כך היה זה הוא שיזם את הפנייה לרומני ומשפחתו, צחק ושוחח עם ילדיהם, בזמן שרומני לא עשה את אותו הדבר מיוזמתו, עמד במקומו, מוקף בני משפחה ושידר סוג של התנשאות.

2. חשוב לי להגיד בקול רם היום, כדי להיות אולי הראשונה שתגיד את זה, האינטואיציה שלי הרגישה שאובמה מוטרד מאד ממשהו גדול שמתחולל במקום אחר בעולם באותם רגעים והוא אחראי לו כנשיא המדינה. אולי יבוא יום וכולנו נדע מה העסיק אותו באמת באותו אירוע טלויזיוני והאם האינטואיציה שלי צדקה הפעם.

3. בסוף הDEBATE שאלתי את עצמי במי הייתי בוחרת בהסתמך על ההתרשמות מהמופע והייתה לי תשובה מפתיעה: אם הייתי בוחרת נשיא הייתי בוחרת ברומני. הוא שידר עוצמה של מנהיג שאין אף אחד שיצליח מולו, ביטחון עצמי ללא סייג, שידר שהוא מאמין בדברים שאומר, מתכוון אליהם, תקיף אך מנומס ובעיקר בשליטה של 100% במצב עכשיו ובכלל.

אם הייתי בוחרת בן זוג הייתי בוחרת בברק אובמה. ג'נטלמן בכל רמ"ח איבריו, צנוע, מדבר בגובה העיניים, אוהב אדם, רגיש ואכפתי, מאמין שהערך של שוויוניות הוא הערך העליון בסולם, אישתו מוכשרת לא פחות ממנו, בקיצור, חלום של בן זוג לכל אישה בת דעת וזאת למרות שהסכים ביום הנישואים שלו לבלות באירוע שכזה במקום עם מישל בטוסקנה…

מתויג , , ,