ארכיון חודשי: דצמבר 2012

בחירה מנומקת

בשבוע החולף היה בתיכון מכבים רעות בו אני מלמדת, יום דמוקרטיה. לקראת בחירות 2013 שבי זרעיה ושותפו בן רבסקי עם mako יזמו פרויקט שהם קוראים לו :שיעור בדמוקרטיה, ובו הם יוצאים ללמד את הדמוקרטיה בבתי הספר התיכוניים בישראל. במסגרת הפרויקט תיכונים מארחים בפאנלים פוליטיקאים מרוב המפלגות, מתקיימים עימותים מתורבתים בפאנל בו כל מועמד מקבל 5 דקות להסביר למה המפלגה שלו ראויה לאמון הציבור, בנוסף מתקיימים שיעורי דמוקרטיה ומדגם בחירות שמתפרסם בערוץ  mako.

מבחינתי זו הייתה חגיגה אמיתית. התלמידים עסקו שבועות בנושא הדמוקרטיה וצוות המורים לאזרחות עשה ימים כלילות בהפעלות חינוכיות שגרמו לתלמידים לשבת, לקרוא מצעים של מפלגות, להשוות ביניהם ולשאול את הוריהם שאלות בנושא הדמוקרטיה ,הבחירות והמפלגות השונות.

אני בחרתי ליישם בשיעורי מחשבת ישראל את נושא הדמוקרטיה בדרך מעט שונה.

לאחר שהתלמידים הצביעו בקלפיות , ביקשתי מהם לכתוב לי על הדילמה שהייתה להם .

את מה שכתבו היו צריכים לנסח ב'מבנה דילמה', כפי שאנחנו מנתחים דילמות מוסריות בשיעורי מחשבת ישראל.

לכל הקוראים שלא מצויים בחומר אומר רק, שמבנה דילמה כולל את שאלת הדילמה, בעל הדילמה, הערכים המתנגשים, האפשרויות, הכרעה ונימוק של צד א' , הכרעה ונימוק של צד ב' ולבסוף הכרעה סופית (אותה לא היו מחוייבים לחשוף).

אם יש דבר  שבו אני נלחמת כמורה למחשבת ישראל ותנ"ך – זאת היא הבורות.

הבורות היא אם כל רע. אם השנאות העיוורות, אם האהבות העיוורות ואם הפילוג, המדון והריב.

תשעים תלמידים הכינו את העבודה. התהליך היה מרתק ,לא פחות מקריאת העבודות שלהם אחר כך. הקושי העיקרי שלהם היה לזהות את הערכים שעמדו מאחורי כל בחירה. במקרים מסויימים הם גילו שמה שמתנגש אצלהם בדילמה לא היו שני ערכים אלא ערך שהתנגש באינטרס.

כשחוה עמדה בפני הדילמה האם לאכול מפרי עץ הדעת או לא, הנימוק שהכריע בסופו של דבר היה:

"ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל"…(בראשית ג 6)

מה משמעות המילים :"וכי תאוה הוא לעינים"?

עונה הפרשן ואומר: "כי בכל חטא יש ליצר טוב ויכוח עם היצר הרע כי היצר טוב מבטיחו שכר הרוחני לעולם הבא והיצר הרע משיב עליו וטוען כי טוב לילך אחר התאוות המחושות לעין הרואה"(הרא"ש שבועות ו.יג).

ובמילים אחרות: מה שהאישה ראתה והיה מוחשי לה באותו הרגע לספק את תאוותה, הוא הדבר שהכריע את הדילמה המוסרית שלה אם לאכול מהפרי האסור.

מהו העולם הבא? חכמי הקבלה נהגו להגיד: הרגע הבא הוא העולם הבא.

בסופו של דבר את 'המחיר' של ההכרעה שלה אנחנו משלמים עד היום כשאנחנו נאלצים בזעת אפינו לאכול את הלחם…

נותרו לנו שלושה שבועות לערך כדי לראות מה תהיה ההכרעה של רוב  ציבור הבוחרים.

לי נותר רק לקוות שאחוז ההצבעה יהיה גבוה ובעיקר שהנימוקים להכרעות בהצבעה יהיו ערכיים ומושכלים.

מודעות פרסומת
מתויג , , , , , ,

סכנה ודאית

השבוע החולף גרם לי להרהורים נוגים בקשר לגורלנו וזה ממש לא קשור לסוף העולם ולמסיבות ההזויות שהתלוו לשבוע החולף.

זה התחיל בשיעור שקיימתי במחשבת ישראל על דילמות מוסריות בנושא המלחמה.

לימדתי דילמה ששאלתה  הופנתה לרב אליעזר יהודה ולדנברג ע"י חיילים לגבי הדין במלחמה:

"אם חייל מחוייב או רשאי להכניס את עצמו בספק סכנה כדי להציל את חבירו החייל מסכנה ודאית.."

התקיים דיון סוער בכיתה. עלו שאלות האם זה משהו שבאמת פתוח לבחירה שהרי כולם על פי חוק מחוייבים להתגייס לצבא ולציית לחוקים של המפקד, ואם המפקד ישלח אותם לחלץ חייל- זאת ממילא לא דילמה שלהם אלא חובה.

חלפו ימים אחדים ונפתלי בנט, ראש מפלגת "הבית היהודי"  התייחס באופן יוצא דופן לאפשרות של פינוי התנחלויות במסגרת הסכם עתידי עם הפלסטינים.

"אם אני אקבל פקודה לפנות יהודי מביתו ולגרש אותו, המצפון שלי לא יאפשר זאת. אני אבקש מהמפקד לפטור אותי", אמר בנט בראיון לתכנית "משעל חם" בערוץ 2.

בתגובה לשאלה האם משמעות הצהרה זו היא כי הוא יסרב פקודה, אמר, "מצטער, אני לא מסוגל להיכנס לבית יהודי ולפנות אותו". בנט ציין כי "גם לא הייתי רוצה לגרש ערבי מהבית".

בתשובה שנתן הרב ולדנברג לשאלת החיילים הוא השיב לשאלתם:

"…במלחמה הדין שונה, וכשם שהותרה עצם המלחמה לסיבותיה ולמשימותיה ולהכניס בסכנה עם רב, כך אחת מהלכותיה היא שכל אחד ואחד מאנשי הקרב מחויב למסור את נפשו להציל את משנהו מסכנה שנקלע בה מגרמת המלחמה".

במילים אחרות החזיר הרב ולדנברג את המנדט מההלכה הפוסקת :"חייך קודמים לחיי חברך" אל חוק המדינה וביצוע ההחלטות של ממשלה נבחרת באופן דמוקרטי. הוא מסביר לחיילים שהממשלה היא זאת שהתירה את המלחמה והחליטה שיש עילה להכניס לסכנה את העם כולו, והיא גם זאת שמחוקקת את החוקים הקובעים שבקרב כל אחד מהחיילים מחוייב לסכן את חייו כדי להציל את משנהו.

מה היה עונה הרב ולדנברג על שאלת דילמה שהיה מפנה אליו נפתלי בנט?

הרי אם נפר את העיקרון במדינה שחוקי המדינה הם החוקים שכולנו מחוייבים להם, תהיה כאן אנרכיה מושלמת ונהפוך לאט לאט למדינה שנשלטת ע"י דת או כוח כפי שאנו רואים שקורה במדינות השכנות לנו בתקופה זו הנקראת בשם המוזר:'האביב הערבי'.

קצין בצה"ל שהגיב לפרסום דעתי בעניין זה במקום אחר כתב בתגובתו:

"תרשי לי להאיר את עינייך, נפתלי בנט אינו בדעת מיעוט, ההפך הוא הנכון, הוא בדעת רוב והרגשות שהוא שיתף בתכנית הם משותפים למרבית קציני צה"ל שבימינו, הן בגלל שחלק לא קטן מהם מזוהים עם הציונות הדתית והן מן הסיבה שההתפכחות התרחשה גם בקרב שאר קציני צה"ל הקרביים, חילוניים, מסורתיים, אשכנזים, ספרדים, ימנים וגם שמאלנים להפתעתך הרבה, אני מדבר בתור מפקד בקורס קצינים בצה"ל ששיחות רבות נעשו בעניין הזה בקרב צוערים ומפקדי הקורס, לאחר ההתנתקות, רבים מתושבי ישראל אינם מאמינים יותר בשיטת פינוי השטחים מה עוד שהקושי הרגשי שקיים בפעולה מעין זו לא נסתר מעיני החיילים ולכן חל שינוי מהותי בקרב מפקדי צה"ל וחייליו, זו הסיבה שבשיחות סגורות תנמצאי כי הרמטכ"ל לשעבר דרש שבעת פינוי עתידי ביו"ש אם ויתרחש על המשטרה בלבד לטפל בעניין, חששו העיקרי היה מקרע בתוך הצבא ומגל של סירובי פקודה שיגרום לשסע גדול בצבא, לצערי תחושותיו של הרמטכ"ל נכונות ולא בכדי העלה דרישה שכזו מן הגורמים הרלוונטים, חשוב להבין שבמידה ויתקיים פינוי מיהודה ושומרון של ישובים שקמו בצורה חוקית (שלא כמו מאחזי שווא לא חוקיים ובודדים) צה"ל מסוגל לבצע פעולה זו אך היא תסב נזק קשה לכל שדרת הפיקוד ותיצור פילוג שלא היה כמותו בצבא, דבר שיוביל לפילוג בתוך המדינה ועשוי לגרום בתרחיש קיצוני למלחמת אזרחים ולסיומו של הפרק הציוני במדינת ישראל…"

מיותר להגיד שתגובתו אכן האירה את עיני וגרמה לי לתחושות של חרדה.

חרדה לגורלה של מדינת ישראל הדמוקרטית והיהודית, חרדה שאנחנו בדרך למדינה יהודית ולא דמוקרטית, חרדה ש'האביב הערבי' יקרה גם אצלנו ושאלות רבות שעלו במוחי בעקבות כל אלה.

מתויג , ,

"הנבחר"

בחג החנוכה שחלף עסקתי הרבה בנושא של אהבה.

לקחתי חלק בשני אירועים שנגעו באהבה בדרך זו או אחרת. אחד מהם היה השתלמות שעברתי כמורה לתנ"ך ואירוע השני היה מסיבת  הודיה של אחד הנבחרים בפרימריז שבו תמכתי.

בהשתלמות בה לקחתי חלק למדתי דרך ספר בראשית על שני כיוונים שיש לאהבה.

אהבה כזאת שבאה מלמטה. מקרב העם. אהבה שהאדם עצמו מחולל עבור עצמו בזכות דיבוריו, התנהלותו, מעשיו .

הכיוון האחר הוא אהבה שבאה מלמעלה. אהבה של מקור סמכות הבוחר מישהו, מעצים אותו ומגדל אותו בשל אהבתו אליו.

במסיבת ההודיה לה הוזמנתי שהייתה מלווה בטקס הדלקת נרות, אכילת סופגניות ושאר ירקות אותו נבחר ציבור ביקש להודות לכל אלה שנלחמו עבורו ותמכו בו בבחירות הפריימריז. בנאום הנרגש שנשא בקול רועד, אחד הדברים שעלו מאד חזק היתה תחושת האהבה הגדולה שהוא חש מהציבור שתמך בו. אהבה ,שלדבריו, ריגשה אותו מאד, העצימה אותו ומילאה אותו בכוחות.

לעומת זאת בהשתלמות בה הייתי השבוע, למדתי שוב את אחד הפרקים האהובים עלי בספר בראשית. הפרק שמספר על  אהבת שבאה מלמעלה. אהבתו של יעקב לבנו  הצעיר יוסף.

"וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית ל"ז 3)

בניגוד לאהבה שצומחת מלמטה, מקרב האנשים, אותה אהבה שאדם קונה לו בזכות ערכים כמו חברות, נאמנות ,מנהיגות,דוגמא אישית וטוב לב – האהבה שמגיעה ממקור סמכות מתוגמלת בשנאה שמגיעה מלמטה. שנאה שמקורה בקנאה יוקדת.

כך אחיו של יוסף מפתחים אליו שנאה שהולכת ומעצימה ככל שאהבתו של אביהם אל יוסף גדלה:

"וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (פס' 5)

אותו נבחר ציבור  שאליו הוזמנתי לחגוג את חנוכה היה  יכול לנחול הצלחה גדולה יותר, לדעתי,  בזכות אישיותו הצנועה ותכונותיו המעולות, אילו המנהיגה של המפלגה הייתה מחבקת אותו פחות.

ומי מאיתנו לא מכיר את התופעה הזאת?

אם זה הילד המועדף, אם זה התלמיד המועדף,  העובד המועדף על המנהל, הפוליטיקאי המועדף על המנהיג – כל אלה סובלים מקנאה, שלעיתים  קרובות מולידה שנאה יוקדת וגורמת למושא האהבה לשלם מחיר יקר של בדידות וניכור, במקרה הטוב, או רדיפות ונסיונות בלתי פוסקים להכשילו במקרה הפחות טוב.

האהבה שאדם רוכש לבדו, במעשיו הטובים והעקביים, לאט לאט בחייו, מצמיחה אותו יותר לאט, אך יש לה שורשים עמוקים יותר והיא הרבה פחות בת חלוף מאותה אהבה שנופלת בעוצמה אדירה מהשמים ומזניקה את מושא האהבה למעלה.

חישבו על זה אם אתם הורים, מנהלים, בעלי תפקיד רם.

אם מישהו חשוב לכם מאד ואתם מאד חפצים ביקרו, אל תמהרו לתפור לו כותונת פסים מרהיבה בצבעיה. תנו לו לרקום את בגדיו במו ידיו.

ראו דוגמה מאיתנו. מעם ישראל.

העם הנבחר והמועדף על ידי האל.

האם לא בחירה זו היא המקור לכל צרותינו מאז ומתמיד?

מתויג , ,

"מה פרצת עליך פרץ"

בבוקר יום חמישי נזכרתי בביטוי: "אם בארזים נפלה שלהבת".  המקור של הביטוי הוא בתלמוד הבבלי (מועד קטן ג כה). מסופר שם על הספד שנשא ספדן ששמו בר קיפוק על רבינא ובו  אמר:

אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר?

אם לויתן בחכה הועלה , מה יעשו דגי הרקק?

אם בנחל שוטף נפלה חרבה, מה יעשו מי גבים?

בבוקר יום חמישי ה6.12.12 גם הלב שלי שר מעין שיר הספד.

באמת האמנתי שאנחנו בפתחה של תקופה חדשה.

תקופה בה אזרחי ישראל יצאו מאדישותם לנוכח התנהלותו המסואבת של בית המחוקקים שלהם, החליטו לעשות שינוי, להכניס את מיטב האזרחים אל הכנסת, לשנות את סדר העדיפויות ואת סדר היום ובעיקר להעצים שוב ערכים , שנדמה שאבדו לחלוטין.

באופן אישי, זו הייתה הסיבה שמצאתי את עצמי כה מעורבת בפוליטיקה בשנה וחצי האחרונות.

אצלי הייתה זו  שלי יחימוביץ' שמרגע שהפכה לראשת מפלגת תנועת העבודה עוררה בי מחדש את התקווה לימים אחרים. גרמה לי, אולי לראשונה, להביט במנהיגה ולהאמין בכל ליבי שפיה וליבה שווים.

והנה – השבוע, ביום חמישי בבוקר, בקושי שבוע  אחרי שנבחר למקום השלישי בפריימריז של מפלגת העבודה, נטש עמיר פרץ את מפלגת העבודה והצטרף למפלגה בראשות ליבני.

התחושה שהכתה בי הייתה הלם וזעזוע. רק שבוע קודם 'נלחמתי' בפעילים שלו שתלו את תמונתו על תמונתו של עופר קורנפלד, חבר מפלגת העבודה שלו עזרתי. הם היו שם. רבים. משפיעים וחזקים. חדורי אמונה באיש ובדרכו. עזבו את ביתם, את עבודתם ובשמש הקופחת ניצבו שם שעות ארוכות לידי בקלפי ב 'גג האדום' במודיעין, משכנעים את העוברים והשבים, שרק מעוניינים להקשיב, שאין אדם יותר ראוי לתמוך בו במפלגה ממנו.

אני לא הייתי ביניהם. לא הצבעתי עבור פרץ בפריימריז ,אבל בהחלט הערכתי את פועלם, כפי שהערכתי את פועלם של כל האחרים שמתוך אמונה בצדקת הדרך, מתוך נאמנות וחברות ,עזבו את כל עיסוקיהם האחרים ובאו להתייצב לימין המועמד שלהם. חגיגת דמוקרטיה מרהיבה ומרגשת, מרוממת נפש ופותחת פתח של תקווה.

בבוקר יום חמישי חשבתי עליהם. היום הם ניצבים מבוישים, מרומים ומנוצלים ,כשהמנהיג שתמכו בו ערק למפלגה אחרת.

התקשורת ציטטה אותו והשמיעה שלל תירוצים מאולצים למהלך המבזה הזה. הוא 'נעלב' כי יושבת ראש המפלגה ביטלה עימו פגישה. הוא כעס שלא נתנו לו לנהל את הקמפיין. הוא לא הסכים לבחירתה של מנהיגת המפלגה באסטרטגיה לדבר על הצרות שבפנים (כלכלה) ולא על הצרות מבחוץ (ביטחון).

מה מכל התירוצים שהוזכרו לעיל הוא תירוץ שמצדיק עזיבת מפלגה עם אידיאולוגיה שבה אתה מאמין, לטובת מפלגה חסרת זהות אידיאולוגית שקמה בן לילה?!  אם תשאלו לדעתי – אף אחד מהם.

יום למחרת שמעתי ראיון עם שלי יחימוביץ ברשת ב' על המהלך הזה. היא התחננה שלא נטעה לחשוב שכל הפוליטיקאים כאלה ואני מודה שהיה לי מאד קשה לרצותה הפעם.

פרץ וזרח הם דמויות תנ"כיות, בניו התאומים של יהודה מתמר כלתו.

פרץ זכה לשמו לאחר שזרח, הוציא את ידו מהרחם, והמיילדת קשרה עליה חוט שני, כאשר זרח החזיר את ידו, ואחיו יצא, אמרה לו המילדת: "מה פרצת עליך פרץ?" בראשית לח 29

אני יודעת שעל פרץ ניתן להגיד גם דברים טובים על רבים מהמעשים שעשה בעבר לטובת המדינה אך כבר אמר הנביא יחזקאל:

"וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ, וְעָשָׂה עָוֶל, כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת
אֲשֶׁר-עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה…כָּל-צִדְקֹתָו אֲשֶׁר-עָשָׂה לֹא
תִזָּכַרְנָה, בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר-מָעַל וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר-חָטָא בָּם…" יחזקאל י"ח 24

מתויג , , , , ,