ארכיון חודשי: ינואר 2013

"לב שומע"

ימים לא פשוטים עוברים עלי בעת הזאת שלאחר תוצאות הבחירות.

קוראי הנאמנים, הקוראים את הטור מידי שבוע, יודעים שתמכתי לאורך כל הדרך בשלי יחימוביץ'. הצבעתי עבורה בבחירות וכמו כולם התאכזבתי מהתוצאות כי הציפיות של כל המצביעים למפלגת העבודה היו לראות אותה מספיק גדולה כדי להקים ממשלה אחרת.

אבל זה לא קרה, ולצערי הגדול לא חלף יום וכבר מספר חברים במפלגת העבודה החלו בסכינאות מאורגנת ומתוקשרת.

לעומתם אני רוצה היום רק להגיד לה תודה.

עקבתי אחריה בקמפיין של הבחירות והשתאתי. לא הבנתי מאיפה הכח והמרץ הזה לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה, ללא מנוחה, יום ולילה, לארח , להתארח, להתראיין, לנאום, לכבד כל הזמנה לחוגי בית, לבתי ספר, לאולמות מלאים יותר ולאולמות מלאים פחות. חודשים בלי מנוחה. בלי זמן איכות עם המשפחה, בלי ארוחות מסודרות ומזינות, בלי הנאה מספר טוב, בלי מפגש עם חברים ישנים ואמיתיים, וכל זה כדי לתקן לנו את הבית.

אז תודה לך שלי יחימוביץ' על כל אלה.

את אישה חדורת אמונה ואידאולוגיה המשלמת מחירים גדולים, המתפשרת יום יום ורגע רגע על 'צפרדעים' שאת  צריכה לבלוע, וכל זה רק כדי להשיג את המטרה שלנו: חברה עם פחות פערים ויותר  שוויון, פרנסה בכבוד, דיור בר השגה לצעירים, ממשל תקין ודמוקרטיה בריאה.

אז תודה לך על היושרה, על  להט האידיאולוגיה, על המסירות ועל האמונה בצדקת הדרך.

אתם יכולים להאמין בדרכה או לא, אך נדמה לי שאין ספק לאף אדם ששלי יחימוביץ' היא אישה אמינה המאמינה בכל ליבה במה שהיא אומרת ועושה בחריצות כל שביכולתה כדי להשיג את זה.

ומי שעושה –  גם טועה ובמבחן התוצאות ברור שהיו גם טעויות, אך בל ניתן שהם ישכיחו מאיתנו  את ההישגים שלה.

שלי יחימוביץ' הכפילה את כוחה של מפלגת העבודה, החייתה מפלגה שהייתה מפלגה גוססת שכמעט ואיבדה את זכות הקיום. היא הצליחה בכריזמה שלה, למשוך צעירים רבים להתפקד למפלגה וללכת אחריה באש ובמים – וזאת מנהיגות.

כל הממהרים להספידה – כדאי שימתינו מעט למציאות שיש לה קצב קצת יותר איטי להוציא את הצדק לאור וכבר נאמר: "החיפזון – מהשטן" .

מי שצפה בראיון שנערך עם אמה של שלי יחימוביץ' יכול היה ללמוד מאמה דבר נוסף. היא רצה למרחקים ארוכים. היא תלמד מהטעויות ותלמד מההישגים ותמשיך מחוזקת ומנוסה יותר הלאה.

וליאיר לפיד, אני מאחלת בהצלחה ומציעה  לו לעשות מה ששלמה המלך עשה כשהפך למלך. לבקש  מאלוהים רק בקשה אחת (וזה לא היה תיק):

"וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא.

וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ:  עַם-רָב, אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. 

וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ,
לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע

כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה." מלכים א' ג' פס' 7-10.

מודעות פרסומת
מתויג , , ,

מי שמאמין לא מפחד

ביום שישי האחרון שלפני הבחירות, ראיתי בחדשות של ערוץ 2 כתבה נפלאה של יגאל מוסקו שבדק מה קורה מאחורי הקלעים של הבחירות.

הוא יצא למסעות שלמים עם המפלגות המרכזיות ותיעד את ישיבות הקמפיין שלהן.

צפיתי בעניין בכתבה שבחרה לה זוית מעניינת ואחרת לראות את החדשות, את נאומי המועמדים ואת מה שעומד מאחורי כל שלט וכל סיסמא, אך הדבר שריגש אותי יותר מהכל בכתבה הזאת היו הצעירים.

אין ספק שמה שמניע את המפלגות מאחורי הקלעים הם הצעירים. לשלוש מפלגות יש צעירים חדורי מוטיבציה ולהט אידיאולוגי: מפלגת "העבודה", מפלגת "הבית היהודי" ומפלגת "יש עתיד".

אני רואה אותם יום יום, גדלים בבית הספר התיכון. אפשר לזהות אותם בבירור בכל שכבה.רובם מתחנכים בתנועות הנוער.

הם הראשונים שניצת להם האור בעיניים בדיונים שאנחנו מנהלים על דילמות מוסריות במסגרת שיעורי מחשבת ישראל, או בדיונים שאנחנו מנהלים על מעמד האישה במקרא במסגרת שיעורי התנ"ך. הם אלה שהולכים לשנת שירות לפני שהם מתגייסים לצבא, מתרגשים מכל שלב שעברו בדרך להתקבל ל"גרעין" המועדף עליהם בשנה שהם יתנו בהתנדבות. הם אלה שכל מחנך יודע שאם צריך לארגן מסיבה, הפעלה או יוזמה כלשהי – הם הכתובת והם אלה שמעודדים את רוחי שבמדינה הזאת יהיה בסוף טוב.

בבחירות האלה המסרים שהדליקו את הצעירים היו מסרים של שוויון, של חינוך איכותי, של צדק. מסרים שיוצרים בהם אמונה אמיתית שיש בכוחם לעשות שינוי כי המבוגרים כבר עייפו. חלקם נכנעו, התייאשו. חלקם מסתכלים על המציאות המרה כ'גזירת גורל', לא מאמינים שיש אפשרות טובה יותר. אחרים פשוט מסתפקים בהנאה מהרווחה שהם הצליחו להשיג. גם הם לא מאמינים ממילא, בכוחם לשנות את מצוקות ותחלואי החברה.

בימי התנ"ך רוב המלכים שהומלכו בישראל היו צעירים. בני עשרה. חדורי להט, אמונה ואומץ. המפורסם שבהם הוא דוד המלך. כששמואל מגיע לאביו ישי בהנחיית אלוהים, כדי לבחור מבניו מלך הוא סוקר את כל בניו של ישי אך לא מקבל את הסכמת האל לאף אחד מהם. לבסוף שואל שמואל "הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים?" וישי משיב בשלילה וקורא לקטן ביותר שרעה את הצאן.

בנו של דוד, שלמה היה צעיר, אך גילו במלכו לא מוזכר באופן מפורש בתנ"ך. על פי מדרש סדר עולם היה שלמה בן שתים עשרה שנים כשהומלך.

הבן של שלמה ,כבר היה מלך הרבה פחות מוצלח. הוא זה שגרם לממלכת ישראל להתפלג לשתי ממלכות  והוא היה בן 41 במלכו:

" וּרְחַבְעָם, בֶּן-שְׁלֹמֹה, מָלַךְ, בִּיהוּדָה. בֶּן-אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם" מלכים א יד 21.

התנועה הציונית הצליחה להוציא אל הפועל את רעיונותיה ולהתיישב בארץ ישראל בזכות אותם צעירים חדורי להט אידיאולוגי.

די אם ניתן דוגמה את העלייה השנייה והשלישית. מאפייני העולים והעליות היו צעירים, רווקים, חילוניים, בעלי השכלה רחבה, בעלי אידיאולוגיה סוציאליסטית, ומוטיבציה לפיתוח הארץ.

מה גורם לצעירים להוציא לפועל מהפכות ולחולל שינויים?

האמונה.

הם באמת מאמינים שהם עושים משהו חשוב ומי שמאמין – לא מפחד.

לא מהסקרים, לא מהכישלונות שבדרך ולא מהמכשולים.

הם יודעים לזהות מנהיג שמדבר מדם ליבו, שמתכוון למה שאומר ושמוכן להלחם באומץ למען האמת שלו. במנהיג כזה הם ידבקו עד לניצחון המיוחל.

מתויג , , , ,

ירושלים

ירושלים מככבת בקמפיין הבחירות וכאילו לא די בכך, הגיע השלג וצבע אותה לבן ובין לילה הפך אותה למלכת היופי המוכתרת שוב ושוב רק הפעם בשמלה לבנה.

השימוש בירושלים כדי להפחיד את עם ישראל או כדי למשוך יותר קולות הוא ציני ומוזיל את ערכה של העיר החשובה הזאת, בעלת ההיסטוריה המרשימה, העיר היפה והמורכבת , בירת ישראל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מבטיח לנו שרק הוא ישמור על ירושלים מאוחדת ואני, שמלמדת בשיעורי מחשבת ישראל את נאום יצחק רבין בסיום מלחמת ששת הימים, מזדעזעת לגלות שתלמידים בכיתה יוד לא יודעים כלל שרבין היה הרמטכ"ל במלחמה זו. הם יודעים מעט מאד על המלחמה הזאת ותוצאותיה, אבל כולם מכירים את נפתלי בנט וסומכים עליו שהוא יהיה מי שישמור להם על ארץ ישראל ועל השטחים שנכבשו מתישהו…על ידי רמטכ"ל כלשהו…תחת ממשלה איזשהי…

כך פתח יצחק רבין הרמטכ"ל אז את נאומו כשקיבל את התואר ד"ר של כבוד בפילוסופיה  מהאוניברסיטה העברית בהר הצופים, כהוקרה על ניצחונו של צה"ל במלחמה זו ואיחודה של העיר לאחת:

"כבוד נשיא המדינה, ראש הממשלה, נשיא האוניברסיטה העברית, רקטור האוניברסיטה, חבר הנאמנים, מורי ורבותי.

ביראת כבוד עומד אני לפניכם, מורי הדור, כאן, במקום הקדום ומלא ההוד הנשקף אל בירת הנצח שלנו, וצופה על פני במותיהן של קדמוניות עמנו יחד עם אנשים דגולים אחרים, שבוודאי ראויים הם לכך מאוד. מבקשים אתם לחלוק לי את הכבוד הגדול בהעניקכם לי את התואר דוקטור לפילוסופיה. הרשו לי לומר את אשר על ליבי:

רואה אני את עצמי כאן, כנציגם של אלפי המפקדים ורבבות החיילים שהביאו למדינה את הניצחון במלחמת ששת הימים; הנני נציגו של צה"ל כולו…"

"בירת הנצח שלנו" לא היה ביטוי שהמליץ עליו יועץ לענייני קמפיין אלא ביטוי של רמטכ"ל שראה את הצנחנים בוכים ליד הכותל.

ראש הממשלה באותה מלחמה היה לוי אשכול שעמד בראש מפלגת המערך ושר הביטחון היה משה דיין שאף הוא היה מאותה מפלגה.

הממשלה הוצגה בפני הכנסת  ב-12 בינואר 1966 ומעניין שאת עיקר נאומו הקדיש אשכול לבעיות הכלכלה, ואכן אלו עמדו בראש סדר היום הציבורי בתחילת כהונתו. לאשכול לא היה רקע צבאי או נסיון צבאי אך הוא התעקש להחזיק בתיק הביטחון.

ב-29 במאי נכתב במאמר המערכת של "הארץ" כי "מר אשכול לא בנוי כדי להיות ראש הממשלה ושר הביטחון במצב הנוכחי".

בסופו של עניין אשכול מינה את משה דיין לשר הביטחון ומלחמת ששת הימים לכשפרצה, הייתה הניצחון הצבאי הגדול ביותר שלו זכתה מדינת ישראל מאז ומעולם. תוך שישה ימים הביס צה"ל את צבאות ערב, כבש את חצי האי סיני,  את יהודה ושומרון,  את רצועת עזה ואת רמת הגולן. ירושלים אוחדה, ושוחרר הכותל המערבי.

מעניין היה לבדוק בסקר שתעשה מינה צמח כמה ישראלים היום מגיל 35 ומטה המצביעים בחרדה לימין הקיצוני שישמור להם על אדמות ארץ ישראל, יודעים שהמפלגה שהביאה את מדינת ישראל  לניצחון המפואר הזה היתה המערך.

מעניינת יותר היא העובדה שהמפלגה היחידה שלא מזכירה את ירושלים ולא מתהדרת בנוצותיה היא אותה מפלגה שהביאה לאיחודה ולשחרור הכותל.

אולם אחד הקטעים המרגשים אותי  יותר בנאומו של רבין הוא החלק שבו רבין מדבר דווקא על מחיר הניצחון ועל ערכי צה"ל:

"צהלת הניצחון אחזה בעם כולו. אף על פי כן, נתקלים אנו יותר ויותר בתופעה מוזרה בקרב עדת הלוחמים עצמם. אין הם יכולים לשמוח בלב שלם, ויותר מקב של עצב ותדהמה נמסכים בחגיגתם, ויש אפילו שאינם חוגגים כלל. הלוחמים בקווים הקדמיים ראו במו עיניהם לא רק את תפארת הניצחון, אלא גם את מחירו – חבריהם נפלו לידם, מתבוססים בדמם. ויודע אני שהמחיר הנורא ששילם האויב נגע אף הוא עמוק בליבם של רבים מהם. יתכן שהעם היהודי לא חונך ולא הורגל לחוש את שמחת הכיבוש והמנצח…"

מתויג , , , , ,

שיעור במלוכה

בשבוע שעבר העברתי כאן שיעור בדמוקרטיה. היום, ברשותכם, אני מעוניינת  להעביר כאן שיעור במלוכה.

אווירת נכאים השתלטה על רבים בעם. תחושה שתוצאות הבחירות לממשלה ידועות מראש ואין מה לעשות בעניין.

אחת האמירות המנסות להתקומם נגד התחושה הזאת היא האמירה ש"בנימין נתניהו לא נמשח למלוכה".

כמורה לתנ"ך הדבר מעלה בי אסוציאציות על השלטון המלוכני ששלט בעמנו בתקופת התנ"ך לאחר שהעם קץ בשלטון ה"שופטים" .

הבקשה של העם למלך נומקה ברצון להדמות לשאר העמים שסביבנו מבחינת היכולת שלהם לנהל ממלכה כלכלית, מדינית וביטחונית. לבני ישראל נמאס להתנהל כשבטים שלעיתים משתפים פעולה ולעיתים לא. הם הבינו היטב שהאחדות היא מקור של כוח.

"…כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ, כְּכָל-הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ."(שמואל א ח 19)

בסופו של דבר נבחר מלך אך לא בבחירות דמוקרטיות. המלך נבחר ע"י האל באמצעות הנביא. זאת הייתה הדרך היחידה של המלך להשליט את מרותו בישראל וגם זה נתקל בקושי והתמודדות עם מרידות. אלוהים בעצמו נאלץ להסביר לשמואל שגם הוא לא חסין נגד התמרדותו של העם לסמכותו:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם" (שם, פס' 7)

מרגע שנמשח המלך למלכות, התפיסה היא כי רוח אלוהים שורה עליו ולכן פגיעה במלך-כמוה כפגיעה באלוהים. אפילו קללת המלך תגרום להוצאתו להורג של המקלל על פי החוק המקראי.

לא פלא, אם כן, להבין את מאמציה של שלי יחימוביץ' להסביר שוב ושוב  ל'עם הנבחר' שביבי לא נמשח למלוכה, שהרי אם נמשיך להתייחס לבחירתו כגזרת שמים, הרי שהמלכנו אותו במו ידינו למלך ומשחנו אותו בשמן הקדושה ושוב אין עוד כוח בידינו לשנות את המצב.

גם לאחר שנבחר מלך בישראל, מה שהכריע את גורל העם היה דווקא המצב הכלכלי ולא המצב המדיני והמלחמות עם האויבים.  שלטונו של דוד המלך, שהיה שלטון מפואר ונמשך בימי בנו שלמה – הופר אך ורק בשל נטל המיסים הכבד. הארץ שגשגה, אך האנשים הפכו להיות עניים יותר ויותר מיום ליום בשל המיסים הכבדים ששילמו.

כשמת שלמה ובנו רחבעם עלה למלוכה, באו נציגי העם והתנו לו תנאי.  אם הוא מעוניין שיתמכו בו ויראו בו את מלכם – עליו להוריד מהעם את נטל המיסים.

"אָבִיךָ, הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה, וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר-נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ" (מלכים א י"ב 4)

רחבעם התייעץ עם היועצים הלא נכונים וקבע שלא יקבל את בקשתם.

" וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר, אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם. אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים" (שם,14)

ניתן לפרגן לעם שלנו באותה תקופה, שלא נזקק לקדנציה נוספת ולייסורים בעקרבים כדי להבין שהגיע העת לשים סוף לסבל שבו הם חיים.

בעוד 10 ימים ,לערך, נדע אם העם שלנו היום מסתפק בשוטים או שזקוק לעקרבים כדי להתמרד נגד הנטל המכביד על כתפיו.

הרבה אחריות וחוכמה צריך מנהיג של עם כדי לא להגיע למצב שאליו הגיע המלך רחבעם שהביא בהחלטתו השגויה למרד ופילוג בעם שהפך מממלכה מאוחדת לשתי ממלכות עד סוף ימי הבית הראשון וחורבן בית המקדש (586 לפנה"ס).

גם כשאתה מתייעץ, החוכמה הגדולה היא לדעת לאיזו עצה להקשיב.

וישנם שיגידו…'הכל מלמעלה'… וחזרנו בכך לתחילת המאמר…

מתויג , , , ,