ארכיון חודשי: פברואר 2013

לכל אחד יש זכות לחלום

בשיר הנפלא של אביב גפן "קוצים" נכתב,

"לכל אחד יש זכות לחלום"

אז היום החלטתי לכבוד יום הולדתי הנוכחי להשתחרר מכל העכבות, ולהרשות לעצמי לחלום בקול רם על עירי מודיעין.
מראש אני מבקשת להבהיר שזה לא שאני לא חושבת שמודיעין היא עיר טובה. אני באמת אוהבת אותה, מוקירה את פועלו של ראש העיר הנוכחי, הקודם וזה שלפניו,
אבל היום אני מרשה לעצמי לרצות יותר:
1 – אני רוצה שבעירי יהיו אנשים נעימים, מסבירי פנים, מתורבתים, אכפתיים ומעורבים. אנשים שיכבדו את החוק וזה יתבטא במדרכות ללא מוקשי נעל, בהתחשבות של השכנים זה בזה בכל מה שקשור להפרעות כמו רעש, עשן סיגריות ולכלוכים, שכל תושב יחנה רק איפה שמסומן ומותר ושהילדים לקראת פורים לא יפוצצו לנו את עור התוף עם נפצים (שלא לדבר על מה שעושים הוריהם בכל שאר ימות השנה עם הקריוקי).

2 – אני רוצה שהעיר בה אני גרה תפסיק להראות כמו שנראתה כשהגעתי אליה ב2003, עיר בבנייה מתמדת. הכל אותו דבר בעניין הבנייה מלבד העובדה שהיא הופכת צפופה יותר והירוק הופך נדיר יותר.
3 – אני רוצה שלא יהיה צורך לנסוע כמעט שעה כדי להגיע לבית חולים – כי יהיה לנו בית חולים במקום.
4 – אני רוצה שיהיו בעיר הזאת עוד מאות מסעדות שחלקן יהיו כשרות וחלקן לא – כדי שיהיו פתוחות בשבת.
5 – שתהיה תחבורה ציבורית תוססת, מכל מקום לכל מקום, בשעות קבועות ובמסלולים ידועים, שתצא מתחנה מרכזית מודרנית וגדולה.
6 – שיהיו לנו בתי מלון בעיר ודיור מוגן.
7 – שבגינות הציבוריות שלנו יהיו מזרקות של מים ומסביבן ברווזים שוחים להנאתם וספסלים ,שעליהם אפשר פשוט לשבת לנוח ולהנות מצלילי המים.
8 – שהתנועה בכבישים תזרום, ולא יווצרו פקקים (כל יום בבוקר ובערב וכל יום שישי בצהרים) גם בגלל שיהיו כאן יותר מקומות עבודה,גם בגלל שתהיה תשתית טובה יותר של כבישים וגם בגלל שתהיה רכבת שמגיעה לכל מקום.(כן גם לבאר שבע וגם לירושלים)
9 – שיהיו יותר חנויות של אמנים במרכזי הקניות המפוזרים בעיר וימכרו בהם דברים מיוחדים שאי אפשר למצוא ברשתות בקניונים וביניהן הרבה בתי קפה קטנים וחמודים.
10 – שגבעת התיתורה תהיה כמו מוזיאון גדול מטופח ופתוח, שבה יעשו סיורים מודרכים וילמדו בה על אזור מודיעין בעבר, ואפילו יהיו בה הופעות אורקוליות נוסח מצדה.
11 – שכל אזור הקרוונים יסולק כבר מהכניסה לעיר ובמקומו יהיו מרכזים מעוצבים.
12 – שבפארק ענבה יהיה הרבה יותר צל, יהיה שם אזור עם מכשירי כושר ומתחם סגור לכלבים ושסוף סוף תהיה כבר מסעדה גדולה שתצפה על הפארק.
13 – שבבתי הספר והגנים הרבים שבעיר יהיו יותר עצים ומדשאות ותהיה לנו מכללה גדולה ואולי גם אוניברסיטה.
14 – אני רוצה לזכות ולהנות מהתגשמות חלומותי בעוד כוחי במותני.
אז שיהיה במזל!

מודעות פרסומת
מתויג , ,

"בבל"

השבוע קיימנו דיון מעניין בכיתה במסגרת שיעורי מחשבת ישראל על השאלה הפילוסופית איזה עולם טוב יותר?
עולם אוניברסלי, ששם דגש על המאחד את כל הקבוצות והגורמים? או עולם פרטיקולרי, השם דגש על הגורם המייחד כל גורם או קבוצה?
הדעות היו מגוונות:
עולם אוניברסלי עדיף. בעולם כזה כולם דומים, שווים בנטל ושווים בזכויות. אין חילוקי דעות, ישנה הסכמה, יש מטרה משותפת, פועלים ביחד להשגתה והכל לכאורה נהדר.
אחרים חשבו שאולי עדיף עולם פרטיקולרי. עולם שבו נותנים מקום לשונה, לאחר, עולם כזה הוא גם מגוון יותר ומעניין יותר, הוא מחנך לפלורליזם.
במהלך הדיון הגענו למסקנה שבכל דרך יש חיסרון.
בעולם אוניברסלי – יש אחדות שלא נובעת באופן טבעי מבני האדם אלא נכפת עליהם. בשלב מסויים, ה'זהות' של כל אחד תרצה לבוא לידי ביטוי ואז יהיה צורך להפעיל כוח על מנת להשליט את האחדות.
גם לעולם הפרטיקולרי יש חיסרון. בעולם כזה ישנם מאבקים רבים על רקע השונות.
במהלך השבוע זה יצא לי לבחון מספר מנהיגים מקרוב.
מנהיגים פוליטיים, מנהיגים חברתיים, מנהיגים בתחומים שונים.
שאלתי את עצמי איזה עולם הם באמת רוצים?!
כי ברמת ההצהרות כולם מדברים על פלורליזם. על החשיבות לקבל את האחר והשונה, להפתח לדרכים אחרות. בפועל המנהיגים ברובם המכריע רוצים לרפד את עצמם עם אנשים שחושבים כמוהם, מסכימים איתם, נלחמים איתם ומרחיקים מהם את כל מי שלא.

בסיפור מגדל בבל בבראשית י"א אנשי בבל חיו בעולם אוניברסלי:

"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים".

הם חששו מפיזור ורצו להתלכד ולכן בנו את המגדל, בין היתר:

"הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים…פן נפוץ על פני כל הארץ".

אלוהים לא אהב את התכנון הזה והרס להם את התוכניות. הוא הרס את המגדל, פיזר אותם ובלל את שפתם.
ישעיהו ליבוביץ', מדען, הוגה דעות ואיש רוח, שקולו נשמע רבות בשיח הפוליטי בארץ, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים כתב:

"…בעולם שהוא שפה אחת ודברים אחדים" האדם משועבד לחלוטין…שהרי אין עריצות גדולה מזו של האחדות והאחידות הכפויות על האדם, שאינן משאירות מקום לחילוקי דעות ולמאבקים על דעות שונות ואף מנוגדות".

לדעת ליבוביץ', אלוהים לא העניש את אנשי בבל אלא עשה עמם חסד שבלל את שפתם ופיזר אותם:

"חסד עשה הקב"ה לבני האדם בכך שיש להם שפות שונות הוי אומר תרבויות, השקפות, דעות, אורחות חיים ומשטרים שונים".

החשש הגדול ביותר של ליבוביץ היה מעולם אוניברסלי שיש בו הסכמה כללית. הוא היה מודע למלחמות ולשפיכות הדמים הנגרמות לעיתים מההפרדה והשונות אך הדגיש:

"אל לנו לשכוח אף לא לרגע, כי קשים מהם ההסכמה הכללית, הקונפורמיות, והקונצנזוס בהכרה בסמכות מרכזית אחת שאין עליה עוררין"

(ישעיהו ליבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 31ׂ).

קל יותר למנהיג להתנהל כשמסביבו חבורה של "יס-מנים" אך האם אין זו העדות המובהקת על חולשתו?! להמשיך לקרוא

מתויג , , ,

שמרי נפשך

בבית האחרון בשיר המופלא "שיר משמר" שכתב נתן אלתרמן כתוב:

"…שמרי נפשך העייפה, שמרי נפשך
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך,
שער ראשך, עורך שמרי, שמרי יופייך,
שמרי ליבך הטוב, אמציהו בידיך."

בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי שרה לעצמי את השיר הזה כמו מנטרה.
אתמול זה קרה לי בשעות הצהריים, בין הכרמים לשדות של קיבוץ צובה ממש כמו שכתוב בשיר :

"…זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה
רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן…"

הייתה שמש חורפית נעימה, מדורה שבערה ומחצלת שעליה ישבנו מספר חברי מפלגת העבודה עם שלי יחימוביץ'. ניגנו בגיטרה ושרנו…משהו שהיה קרוב למנוחת הלוחמים שלאחר הבחירות, רגע של שקט ושלווה לפני המלחמה הבאה שתתחיל עם הקמתה של הממשלה החדשה. מלחמה עם הממשלה, מלחמות פנימיות…פוליטיקה רבותי, פוליטיקה.

הבטתי מהצד על שלי יחימוביץ', שישבה כמו כולנו והתמסרה לקרני השמש ולצלילי הגיטרה, ושאלתי את עצמי: למה אדם שאוהב את עצמו, דואג לעצמו ומודע לעצמו מכניס את עצמו לדבר הזה שנקרא פוליטיקה?!

בגלל המעורבות הרבה שלי במה שקורה בפוליטיקה אנשים באים מידי פעם ואומרים לי: נו. תלכי כבר לפוליטיקה! את בנויה לזה! רוצי! ואני עוצמת את עיני ומזמזמת לעצמי את השיר כמנטרה:"…שמרי חייך…"

גם בעירי מודיעין, באים אלי אנשים רבים ושואלים: "למה שלא תרוצי? תשפיעי. תשני. כאן בעיר" ואותו זמזום מתנגן לי בעוז.

אין לי מושג למה פוליטיקה צריכה ללכת תמיד יחד עם יצרים כל כך חזקים, מאבקי כוח, אגו, חתירות, בגידות, אבל מי שלא מסוגל להתמודד עם כל אלה, אל ישלה את עצמו שהוא יוכל לעשות פוליטיקה אחרת. יש בזה נאיביות הגובלת בטיפשות, בדומה לאדם היוצא בטוח ושאנן אל הכביש, יודע בוודאות שיגיע בשלום למחוז חפצו פשוט כי הוא נהג טוב הנוסע על-פי החוק, אך שוכח שהוא לא לבד בכביש הסואן.
אני מודה שאני לא בנויה למאבקי הכוח של הפוליטיקה, לחתרנות ולבוגדנות. אני מודה שאני לא אוהבת את זה ומתרחקת מזה גם כשזה פוגש אותי במקומות אחרים.
אולי דווקא בשל כך אני כל כך מעריצה את האנשים הישרים הנמצאים בפוליטיקה מהסיבות הנכונות ונכונה לתמוך בהם ככל יכולתי מבחוץ. אולי מתוך תחושת אשמה, שאני בעצם משאירה אותם שם לבד, לעשות עבורי את העבודה, פשוט כי השיר הזה לא מפסיק לזמזם לי במוח, כמו אזעקת אמת הנשלחת אלי שוב ושוב, בכל פעם שמישהו כמעט מצליח לשכנע אותי לעשות את הצעד הזה.

אפילו הנביא ירמיהו, שהמלחמה לצדק בערה בעצמותיו, נשבר וביכה את היום שבו נולד כשחש איך כל הכוחות מסביב לא נחים לרגע במשימתם להכשילו:

"אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר-יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל-יְהִי בָרוּךְ…" אמר הנביא. (ירמיהו כ' 14)

ירמיהו ניסה להלחם שוב ושוב באש שבערה בעצמותיו, אך היא הייתה חזקה ממנו:

"וְאָמַרְתִּי לֹא-אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא-אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל. "(פס' 9)

אני מודה שלעיתים אני חשה שאני עוד עלולה להתפתות, ומישהו יציע לי הצעה שיהיה לי קשה לסרב לה. באותם רגעים אני מזכירה לעצמי כמה כעס ירמיהו על אלוהים ש'פיתה' אותו וגרם לו להענות בחיוב לתפקיד ומצא את עצמו לבסוף הופך למושא של לעג וקלס.

"פִּתִּיתַנִי יְהוָה וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל-הַיּוֹם כֻּלֹּה לֹעֵג לִי."( פס' 7)

מתויג , , ,

בוס לא בהסוואה

השבוע צפיתי ברגשות מעורבים בתוכנית הראשונה בסדרה החדשה  "בוס בהסוואה". לכל הקוראים שפספסו : בכל אחד מפרקי הסדרה מנהל בכיר של חברה ישראלית גדולה יוצא בזהות בדויה למספר ימים של עבודה בחברה שהוא מנהל, כאחד העובדים הזוטרים. הפעם, שלומי טחן, סמנכ"ל ישרוטל, התחפש למובטל ובכל יום התייצב בבית מלון אחר ברשת, כחדרן, כמנקה מטבחים ועוזר קונדיטור. הנוכחות של המצלמה מוסברת כסרט תיעודי שעושים על המובטל במסע שלו לחיפוש עבודה.

ברור לחלוטין שיש כאן תוכנית שיווקית ערוכה היטב, שבה יציגו את המלונות של הרשת, נקיים ומוקפדים מראשון הסדינים ועד לאחרונת הכוסות, את המנהל,  ה"בוס בהסוואה", כאיש רחום ואמפאטי, אכפתי  ולוחם צדק חברתי המתקשה לראות עוולות ופועל במיידיות לתקנן.

הצופה, שיתלהב ממראות מלון "בראשית" עם הנוף המרהיב, האוכל המדהים המוגש בחדר אוכל המשקיף אל הנוף, יתרגש עד דמעות מסיפורה האישי של קונדיטורית המלון – ובינגו! יש לנו סידרה שוברת קופות חדשה שיש בה הכול: שיווק יחצ"ני מוסווה בסיפורים אנושיים מרגשים, עם מעט קורטוב של זעם וחופן גדוש של רחמים.

אחת הסצנות  האמיתיות היחידות ששרדו את העריכה המוקפדת בסדרה הייתה הסצנה שבה ה"בוס בהסוואה" יושב עם החדרניות בהפסקת אוכל של חצי שעה במלון "פונדק רמון".

האמת מתגלה לאור כבר בהתחלה עם מבט מרחוק על בניין מגורים שכונתי בן ארבע קומות שעבר הסבה והפך למלון. מרחוק רואים עובד זר אפריקני מנקה במרץ את אחד החלונות של החדרים . אותו עובד זר, לא ישב עם החדרניות בהפסקת האוכל ולמעשה נעלם כלא היה בהמשך.

בחדר האוכל הקטן ישבו מספר עובדות ממוצא רוסי ואכלו במהירות.

-"חם פה מאד", קיטר ה'בוס בהסוואה'.

– "תמיד חם לנו", ענו החדרניות, "כמה שאנחנו מבקשים שיעשו משהו…"

– "תגידי למנהל", מציע ה'בוס בהסוואה' ומרים להנחתה.

– "מנהל?! הם כל הזמן יושבים במזגן! בשבילם זה טוב המקום הזה. אתה חושב שהם יודעים כולם איך אנחנו עובדים?"

ה'בוס המזועזע' בדרכי תחבולה התחמק כדי להתקשר למנהל המלון  והתריע בפניו על העוולה שזקוקה לתיקון ותודה רבה  לרגישותו לעוולות ומלחמתו למען הצדק החברתי.

השאלות שעלו בין השורות ועליהן הוא לא השיב: איך מלכתחילה מאפשרים שיהיה  מלון של ארבע קומות ללא מעלית  עם 96 חדרים, שכל חדרן חייב להספיק ולנקות במשמרת לפחות שמונה חדרים עד השעה 15:00?

איך מאפשרים מצב בו העובדים יורדים ועולים במדרגות עם המגבות הנקיות, הסדינים הנקיים, סוחבים שואב אבק, מורידים במדרגות את הסדינים המלוכלכים, וכן הלאה והלאה…

איך מאפשרים בונוס מגוחך של ארבעה שקלים על כל חדר?!

כשהסתיימה התכנית בכל זאת עלו לי שתי מסקנות חשובות אם כי לא חדשות, בהכרח:

1.  חשיבות החינוך! חינוך שווה לכל נפש- זו לא סיסמא. זה הכרחי לחברה מתוקנת, מוצלחת ומשגשגת. חברה שבה יש ערכים והזדמנות שווה לכל אדם להתפתח ולהצליח בחייו.

2. שיהיה יום בחודש שבו כל המנהלים והמנכ"לים, ראשי הערים (חיים ביבס– לתשומת לבך!), השרים וחברי הכנסת יצטרפו ליום עבודה במקום עליו הם אמונים. בלי מצלמות ובלי הסוואה. פשוט להצטרף אל הפועלים ליום שלם. לראות איך הם עובדים, באילו תנאים, מי הם, מה הם מרגישים וחושבים.

בימי התנ"ך כשהעם דרש מלך, ה' ביקש לתת לו את מבוקשו אך חוקק חוק המפרט היטב מהו המלך האידיאלי שצריך למלוך בישראל. מלך שיבוא מתוך העם, מלך שלא ירדוף אחר העושר ולא יהיה יהיר ומתנשא:

"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ…מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ . לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא…

וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד…

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו…לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. "דברים י"ז 15-20.

מתויג , , ,