ארכיון חודשי: מרץ 2013

שה תמים

אחת המצוות שמאפיינות את חג הפסח במקרא, שאני באופן אישי מאושרת שלא מקיימים יותר, היא מצוות הקרבת קורבן הפסח.
קורבן פסח הוא קורבן של שה תמים שהוקרב בזמן שבית המקדש היה קיים בי"ד בניסן (חג הפסח במשמעותו המקורית) אחר הצהריים, ונאכל בליל ט"ו בניסן – חג המצות. הפסח נקרא על שם ה"פסיחה" (הדילוג) של אלוהי ישראל על בתי ישראל בזמן מכת בכורות – המכה האחרונה מעשר המכות, ערב יציאת בני ישראל ממצרים, ככתוב:

"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל".(שמות י"ב,27)

כל עניין הקורבן, הוא אחד הדברים הקשים לי יותר בהוראת המקרא.
מקור המנהג להקריב קורבנות הוא אלילי. פולחני הקרבה הם מהעתיקים שבפולחנים הקיימים והם עדיין נפוצים מאוד בדתות פגאניות. בני האדם דימו שיש לאלים מאווים דומים לבני האדם, וניתן לרצות את פניהם ולשכך את כעסם באמצעות הבאת מתנות והקרבת קורבנות.
כך חדר הקורבן גם לתרבות של עם ישראל.
ביהדות קורבן הוא מתנה לה'. הקורבן נקרא כך כיוון שבאמצעותו מתקרב האדם לאל.
כמורה לתנ"ך בבית ספר ממלכתי וכמי שאינה דתייה, אני מתקשה להזדהות עם נושא הקורבנות, מתקשה למצוא ערכים שעומדים בבסיס מצוות הקורבנות ולכן זהו אחד מהמנהגים שאני שמחה על העלמותם.

עוד שמחה שיש לי בהקשר לקורבנות נובעת מהחיזוק שאני מקבלת מגדולי הנביאים. הנביאים הרבו להתריע כנגד תפיסה רווחת, בעלת שורשים אליליים, שהקורבן מחפה על פגמים מוסריים בהתנהגות בעל הקורבן.
בדברי הנביאים מודגש פעמים רבות, שה' אינו רוצה בקורבנות שכאלה:

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'? הִנֵּה שְׁמֹעַ – מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב – מֵחֵלֶב אֵילִים" (שמואל א ט"ו 22)

בנוסף גם ספר משלי מצטרף אל המחאה:

"זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה', וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ" (משלי ט"ו 8)

לצערי הנטייה של האדם להתעמק בצד הפולחני על חשבון המצוות המוסריות היא נטייה רווחת גם בימינו אלה.
שמירת השבת, למשל, שהיא מצווה דתית פולחנית, הופכת לעיתים חשובה יותר ממצוות 'ואהבת לרעך כמוך',למשל כשמטחי אבנים ניתכים על מכונית מזדמנת לאזורים בהם גרים אותם קיצוניים ביום השבת.

גם בפוליטיקה שלנו אנחנו מכירים את המקרים המעציבים של אותם מנהיגים דתיים השומרים ומקפידים על המצוות הפולחניות, אך יושבים בבתי סוהר על עברות של לקיחת שוחד ומרמה.

ממשלות בישראל הופלו ע"י מפלגות דתיות רק כי נעשתה פעולה בשבת אך מעולם לא הפילו ממשלה כי נעשתה עברה בתחום המוסרי.

אחד הפירושים של קורבן הפסח מסביר כי בפסח הוקרב קורבן של שה תמים, כיוון שהשה נחשב לאל אצל המצרים, וע"י שחיטתו והקרבתו על המזבח , הביעו בני ישראל את הסתייגותם ממנהגי עובדי האלילים.

בחג החירות הזה אני מבקשת להביע את הסתייגותי מהנטייה הפסולה הזאת להתעסק עיסוק יתר בפולחן. כאשר הלל הזקן, נשיא הסנהדרין, התבקש ללמד את הגֵּר את כל התורה כולה על רגל אחת, הוא השיב לו:

'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו'

מודעות פרסומת
מתויג ,

'אבא בוכה על בן בוכה על אבא'

השבוע שתי בנותיי הצליחו לרגש אותי מאד ושתיהן ריגשו אותי באופן שמסמל יותר מכל את תחיית העם היהודי במדינת ישראל.
אני מתנצלת מראש על הרשומה הזו, שתהיה קשה לציניים שבינינו ולכאלה שציונות היא קלישאה עבורם.

ביום האישה בחרתי בבתי שחף והקדשתי לה סטטוס בפייסבוק שכלל ברכה בזו הלשון:

"היום יום האישה ואני רוצה להצדיע ביום הזה לאישה מיוחדת שאני מכירה היטב.
לוחמת מלידה, שלא נרתעת מקשיים.
כל מהמורה שיש לה בדרך מאתגרת את המוטיבציה שלה להצליח ולהצטיין.
ככה היתה בבית ספר וככה היא היום.
לוחמת בצבא הגנה לישראל, שסיימה שלוש שנים של שירות סדיר ביחידה מובחרת ובחודשים אלה נכנסה לקבע.
שחף, בתי היקרה. היום יום האישה, והיום בחרתי בך כדי להגיד לך כמה אני גאה בך וברוח הלחימה שלך.
את הוכחה ניצחת לכך שנשים שוות לגברים, ובתכונות מסויימות אף עולות עליהם בהרבה.
גאה בך ואוהבת אותך! מאחלת לך שתמשיכי ברוח זו עד 120 – כי את יודעת יותר מכולנו שהשמים הם הגבול. אמא"

ביום שני תיסע בתי הצעירה יותר, יהל, עם משלחת של נערים ונערות בני גילה לפולין. בפעם הראשונה היא תבקר באותם המקומות הנוראיים בהם העם היהודי, ובתוכו בני משפחתנו, איבד מיליונים בתוכנית 'המפוארת' להעלמת העם היהודי ממפת העולם.
יהל תשוב לבקר על פני האדמה שספגה את הדם, ובה נקברו אבותינו בדרך לא דרך, כצאצאית חופשיה של העם היהודי, החיה במדינה ריבונית.
בפולין הרחוקה הופעלה מכונת ההשמדה של הצורר שתכנן להכחיד את העם היהודי, וכאן בארץ ישראל, עשרות שנים אחרי כן, הצאצאים של היהודים שהושמדו בחלקם, מתגייסים לצבא ההגנה על מדינתם הריבונית מתוך תחושת שייכות ורצון לתרום, והאחרים בתהליך הלמידה בבית הספר, מכבדים את זכר הנספים בלימוד תרבותם, בתרומה ממשית להנצחת הטרגדיה ובמאבק בשכחה ובהכחשת השואה.
אך לא רק סמליות של גאווה יש בשילוב האירועים שהתרחשו בחיי בשבוע החולף, אלא גם כאב גדול.
בשיר המקסים של אביתר בנאי 'אבות ובנים' כתוב בבית האחרון:

"אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יקבור את מי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
אבא בוכה על בן בוכה על אבא "

המילים האלה מזכירות לנו שלא תם הכאב ולא תמו המלחמות. עוד לא הגענו אל השלווה והנחלה.
בפולין קברו אבות את הבנים ובנים את האבות, במדינת ישראל החופשית קוברים אבות את הבנים ובמקרים אחרים בנים את האבות וסיום שפיכות הדמים ממאן להגיע.
השלווה תגיע רק ביום שישרור כאן שלום, ושלום ישרור כאן רק ביום שבו נפסיק לתת לפחד לנהל אותנו.
כמו שאמר הנביא ירמיהו:
"כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם" (ל'3)

מתויג , , ,

"בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה"

מוקדש באהבה לילדים שחוו התעללות,

השבוע למדנו במסגרת שיעור תנ"ך חוקים הקשורים ביחסים של הורים וילדים שחלקם גרמו לתלמידים זעזוע ותדהמה.
מדובר בחוק הנקרא "בן סורר ומורה" וזהו לשונו:

"כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּו, וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם.וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּו וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ, זוֹלֵל, וְסֹבֵא. וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ, וְכָל-יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ."

(דברים כ"א 18-21)

בן סורר ומורה הוא בן שסוטה מדרך הישר ומורד בהוריו ובתוך כל אלה, מכלה את ימיו בתענוגות, ארוחות שחיתות ומשתאות שיכר.
ההורים אמורים להענישו ולנזוף בו ואם כל אלה לא עוזרים הם צריכים להביאו לשופט (זקני העיר), להעיד על התנהגות בנם במשפט, והשופט יגזור עליו גזר דין מוות בסקילה שבה ישתתפו כל אנשי העיר, למען המטרה, שהיא ביעור הרע מהחברה ולמען יראו בנים אחרים – וייראו.

התלמידים ההמומים התקשו להבין איך הדבר אפשרי ובצדק.
אמנם מדובר על תקופה אחרת, על תרבות ונורמות שונים, שחייבים להבין את כל החוקים בהקשר זמנם, אך עדיין, הורה זה הורה וילד זה ילד ויש כאן חוק שהוא לא פשוט למימוש ולכן גם מרבית הפרשנים סבורים שעונש המוות לא התבצע בפועל אלא נועד להרתעה בלבד. חז"ל אמרו:"בן סורר ומורה לא היה ולא נברא ולא עתיד להיות".

מבחינתי, כמורה וכמחנכת, הייתה זו הזדמנות נהדרת להדגיש עבורם דווקא את הזכויות שיש לילדים ובני הנוער במדינת ישראל בימינו.
אם היום הורה מרים יד על ילדיו על מנת לחנכו, יש לילד זכות להתלונן על האלימות נגדו במשטרה ונגד ההורה ינקטו צעדים.
הדגשתי בפני התלמידים שהיום יש כתובת לכל ילד מוכה והיא בראש ובראשונה "המועצה לשלום הילד".
גם במוסד החינוכי שהילד נמצא בו חלה חובה להגן על הילד המוכה, ואם הדבר מגיע לידיעת הגורמים המחנכים, מוטלת עליהם חובת דווח.
באופן טבעי עלה לדיון האירוע החמור המדובר כעת בכל כלי התקשורת בקשר לשופט שלפני שלוש שנים הכה את ילדיו ועד היום לא נחקר על ידי המשטרה:
באוקטובר 2009 ניגשו ילדיו של השופט למורה בבית ספרם וסיפרו שהאב נוהג להכותם בקביעות. המורה פעלה כנדרש במקרים כאלה ופנתה למנהלת בית הספר, וזאת פעלה כנדרש ופנתה לרשויות הרווחה. השופט זומן לשיחה ועומת עם ההאשמות וכפי שכתוב בעיתונים הוא לא הכחיש ואף התנצל על מעשיו בטענה שהוא מצוי במצוקה נפשית. בכל זאת פנו אנשי הרווחה למשטרה והגישו תלונה.
המשטרה פעלה אף היא כנדרש ופתחה בחקירה וגביית עדות מחלק מהמעורבים, אולם החקירה של השופט עצמו נמנעה מכיוון שהיועץ המשפטי לממשלה לא אישר זאת.
במקביל לחקירה שנוהלה נגדו, המשיך השופט לדון בתיקי אלימות במשפחה, כפי שפורסם בעיתונות.
ישנם אף ציטוטים מפסיקותיו בעניינים אלו כפי שפורסם בעיתון "הארץ" (יום שישי 1.3.13):

"בית המשפט מצווה על ביעור נגע האלימות בכלל ובתא המשפחתי בפרט, ועליו להילחם מלחמה חסרת פשרות בנגע זה".

מאז הגשת התלונה ועד היום חלפו שלוש שנים, ורק היום היועץ המשפטי לממשלה הודיע שהחליט להורות על חקירה באזהרה של השופט החשוד בהכאת ילדיו, וזאת לאחר לחץ תקשורתי נרחב.
לא נותר אלא לשאול את השאלה ששאל אברהם את אלוהים, כשערך איתו דיון על צדק במשפט ותהה כיצד יתכן ששופט השופט את כל העולם – לא יעשה צדק במשפט:

"הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!"

(בראשית י"ח 25)

מתויג , , ,