ארכיון חודשי: יוני 2013

קשים חייו של בודק הבגרויות

הקוראים שעוקבים אחרי יודעים שאת ימי החופש שהתחילו אני מעבירה בבדיקה של מבחני הבגרות, אותם אני מקבלת מידי שבוע ממשרד החינוך בימי שני ואותם אני צריכה להחזיר מידי שבוע בימי חמישי, ובכל פעם כזאת אני גם מקבלת חבילה חדשה.
כל חבילה כזאת מכילה 108 מחברות. לחבילה הזאת קוראים "מנה".
כשאני מקבלת את המנה ביום שני אני יודעת שיש לי ארבעה ימים לסיים אותה. חישוב מתמטי פשוטי מראה לי שבכל יום עלי לבדוק 27 מחברות על מנת לעמוד ביעד.
בדיקת המחברות מנתקת אותי לחלוטין מהסובב.
אינני יודעת מה קורה בעיר שלי, במדינה, בעולם.
אינני מוצאת זמן להרים טלפון לחברה לשאול לשלומה ובקושי רב אני מוצאת זמן להקדיש למשפחה הפרטית שלי.
כל בקשה של בני משפחתי נענית בתשובה: "תלוי בהספקים שלי" ולא נדבר על מצב הכיור במטבח שהוא בכי רע, כי לצערי, אינני היחידה שעסוקה מעל הראש בבית זה.
קבוצת בודקי הבחינות במקצוע שאני בודקת ('מחשבת ישראל') נפגשת פעמיים בשבוע במשרד החינוך, כשאנחנו מגיעים להחזיר את המנות שלנו ולקבל את החדשות.
אנחנו מביטות זו בזו ברחמים ואמפתיה. האימהות הצעירות נראות תשושות יותר מהאחרים ואני מודה לאל שילדי כבר גדלו ולכן לא סובלים יותר מדי מהזנחה בימים אלה.
קבוצה זו נקראת 'המעריכים' ועם הזמן הפכנו לסוג של קבוצת תמיכה.
במייל ישנו שרשור של 'פנינים' שהמעריכים מצטטים מהמחברות האנונימיות שבדקו והדבר מעלה חיוך על הפנים ברגעי משבר.
אני, כשלעצמי , גיליתי שהמצאתי תפילה חדשה ('בבקשה, עשה שכתב היד שלו יהיה יפה'). אני נושאת עיני לשמיים בתחינה. תפילה זו נאמרת לפני כל פתיחה של מחברת.
גם ברכה חדשה חידשתי בלקסיקון הברכות והרב עובדיה יוסף מוזמן להכניסה לשו"ת חדש שהוא מחבר: 'ברוך שפטרנו ממנה זו' – ברכה שאני מפטירה לאחר כל מנה שאני יכולה לשים מאחורי.
בעיקרון, אסור לנו לכתוב דבר בתוך המחברות מלבד מיספור של שאלה או סעיף אותם שכח התלמיד למספר. את זה אנחנו עושים, בעיפרון חלש, על מנת שלא יהיו טעויות בהקלדה למחשב של הציונים.
כל מחברת עוברת בדיקה של שני מעריכים, וכשאני זוכה להיות המעריכה השנייה של אותה המחברת אני מברכת את המעריך הראשון שחסך לי את הפרוצדורה הזאת גם.

קשים חייו של בודק הבגרויות, אולי לא פחות מהקושי של כותב הבחינה, אך בעולם עוד לא המציאו שיטה אחרת להעריך ידע של אדם לומד ובחינות יש בכל שלב בחיי הלומד. אפילו עבודות הדוקטורט נבחנות ע"י אחרים.

הצצה חפוזה ביומן מעלה שבדיקות הבגרויות יסתיימו במהלך מחצית יולי, דבר מעודד כשלעצמו, ולכן אני מנצלת במה זו להתנצל לפני כל מי שלא מקבל ממני את מה שהיה רגיל לקבל טרום בדיקת הבחינות.
מבטיחה לחזור ולהיות מעורבת בנעשה בעיר, במדינה ובעולם.
מבטיחה לחזור ולהיות חברה טובה, אם משקיעה ורעייה אוהבת.
הכל…אם תמתינו מעט בסבלנות, עד אמצע יולי…

מודעות פרסומת
מתויג , ,

תודה למורה

לחופשה אליה יוצא מורה ממוצע יש מספר מאפיינים:
1. היא מתחילה ברגשות מעורבים של שמחה על החופש ומתח על בניית המשרה לשנה הבאה.
2. היא ממשיכה בעבודות שהוא מתכנן לעשות על מנת לשפר את הכנסתו הידועה כהכנסה המאפיינת את החלק הנמוך של מעמד הביניים.
3. היא משולבת בתכנון חופשה שתאפשר לו להרגע ולאגור כוחות לקראת שנה נוספת.

אם נתמקד במאפיין הראשון מובן שאין צורך להרחיב בעניין השמחה על החופש. אולם המתח המתלווה לבנייה של משרה לשנה הבאה הוא מתח מורט עצבים, שמי שלא מכיר את המגזר של עובדי ההוראה לא מודע לו כלל.
זה מתחיל עם הודעה של העירייה על קיצוצים, ממשיך עם התכנסות של המנהלות היושבות על בניית המשרה לכל המורים ומסתיים בהזמנת המורים לשיחות אישיות שרובם יוצאים מהם עם פרצוף נפול.
המורים החדשים ללא ותק וקביעות מקבלים הודעה ברוב המקרים, שבשל הקיצוצים אין שעות לתת להם ולכן נאלצים לפטר אותם.
המורים הוותיקים מקבלים הודעה שהם נאלצים ללמד מקצועות נוספים או כיתות נוספות כדי להצליח למלא להם את השעות. כיתה נוספת ללמד זה אומר 40 תלמידים נוספים להכיר ולבדוק 40 מבחנים נוספים 4 פעמים בשנה , בתוספת 40 בחנים פעמיים בשנה, וכל זה כדי לתת לתלמיד מספיק הזדמנויות לשפר את מצבו – כי פתגם ידוע לכל עובד הוראה הורה או תלמיד הוא ש'התלמיד במרכז'.
למשל, מורה המלמד בשנה מסויימת 4 קבוצות לימוד ומחנך כיתה אחת, אינו יודע אם זה מה שיקרה גם בשנה הבאה. מצב זה קבוע, ולא משנה מה יהיה הוותק של המורה. הדבר היחיד הידוע לאותו מורה (קבוע) הוא שסה"כ השעות שילמד יהיו אותן שעות, אלא אם יבקש להפחית במשרה או הפוך – והדבר יתאפשר.
המתח שהמורים נמצאים בו לעיתים הופך להיות כעס ועלבון והיציאה לחופשה מלווה בטעם רע.

אם נתמקד במאפיין השני, כאן מדובר על מצבו העגום של המורה שזמן החופשה שלו ,לרוב, הוא ההזדמנות העיקרית בשבילו לחפש מקור הכנסה נוסף על מנת להתקיים בכבוד. הוא ישלב את זה עם ההשתלמויות שהוא מחוייב לעשות בקיץ ועם ימי ההיערכות ויביט על ימי החופש הבודדים שנותרו לו בעיניים כלות.

החלק המהנה ביותר הוא המאפיין השלישי של החופשה אבל אז הוא נתקל לרוב בקולות זועמים של הורים שעינם צרה בחופשתם ה'ארוכה' של המורים, המאלצת אותם לדאוג לשמרטף חלופי יקר בהרבה. בימים אלה התקשורת מתחילה לפרסם את הכתבות הקבועות על ההורים האומללים הכורעים תחת נטל ההוצאות של הקייטנות השונות (שמבחינתם – צודקים לחלוטין) והעיניים של כולם נשואות אל בית המחוקקים בתחינה שיוריד את ימי החופשה של המורים ויקצר את החופש הגדול עוד יותר.

ביום האחרון של שנת הלימודים אני הייתי עסוקה בדבר נוסף.
ישבתי לכתוב תודה למורים המלמדים את הילדים שלי.
כתבתי לכל אחד מהם משהו אישי וכן מכל הלב, ובו הבעתי את תודתי העמוקה על הזמן, האהבה, האכפתיות, ההשקעה והסבלנות שהם גילו כלפי ילדי.
מי אם לא אני יודעת, עד כמה מילים כאלה שיוצאות מן הלב, נכנסות אל הלב, ועד כמה המורים זקוקים להכרת תודה.
הכרת התודה מצמיחה אותם וממלאת אותם באנרגיות נוספות לשנה נוספת של עבודת קודש.

הכרת הטוב ואמירת התודה נקבעו על ידי חז"ל כמרכיב מרכזי בסדר היום. האדם הדתי מתפלל בתפילת "מודה אני" עם ההשכמה בבוקר, ברכת "מודים" בשלש התפילות ו"נודה לך" בברכת המזון.

הסיבות לכך רבות, אולם אני במיוחד אוהבת שתיים מהן:

אמירת תודה מוציאה את האדם מהתחושה שהכל מגיע לו.

אמירת תודה מבטאת השקפת עולם האומרת שהעולם הוא טוב.

כידוע אני מגדירה את עצמי כחילונית לכל דבר – אך איזו הזדמנות נפלאה יש כאן לאמץ משהו ערכי וטוב מהעולם של חכמינו זכרונם לברכה, לא כן?!

מתויג , ,

"המלך חסן"

זה לא שחלמתי על זה כל חיי, והאמת היא שעד לרגע זה אני לא בטוחה שלא נעשה עימי חסד שהדברים התגלגלו כפי שהתגלגלו, אך לאחר לחצים כאלה ואחרים מצד אנשים רבים שקלתי ברצינות להגיש מועמדות באחת הרשימות הקיימות לבחירות הקרובות למועצת העיר.
אתם מכירים את המשפטים האלה שמדרבנים אדם שאכפת לו ורוצה לשנות:
"את יכולה לתרום".
"יש לך הרבה מה לתת".
"חשוב שיהיו נשים כמוך במועצת העיר".
ועוד משפטים שמחמת הצניעות לא אצטט.
אבל אז, אחרי בירור קצר התמונה התבהרה. לא אוכל להיות חברת מועצת העיר – כל עוד אני מורה ומחנכת בישראל.
מדוע?
כי אני מורה בתיכון.
מורים בתיכון בעיר מודיעין מועסקים ע"י העירייה ולכן אם אני מעוניינת לתרום לעירי ולהיות חברה במועצת העירייה – עלי להתפטר מעבודתי. קדנציה במועצת העיר היא בת 5 שנים ולכן יציאה לחופשה ללא תשלום לא תפתור את הבעייה כי לא ניתן לקחת חופשה כל כך ארוכה. בקיצור…. אני לא.
אבל אלון חסן – כן.
מי זה אלון חסן?!
למי שפיספס את כתבת התחקיר המקוממת באולפן שישי הנה התקציר:
אלון חסן הוא יו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד, שעל פי מה שעולה מכתבת התחקיר שעשו עמליה דואק ויוסי מזרחי, אינו מסתפק במשכורת חודשית שהיא פי ארבעה ממשכורת חודשית של מורה ותיק והוא מנהל גם עסקים פרטיים שמצליחים במיוחד בשל העובדה שהם מתפרנסים מהנמל באשדוד. המשאיות של אלון חסן מובילות סחורה אל הנמל וממנו, ויש להן הספק מצויין וקדימות על משאיות אחרות (כל המידע על פי מה שנאמר בכתבה שאת התחקיר שלה עשתה רעות ברזילי), חברת מוצרי הניקיון של אלון חסן מוכרת לנמל את מוצריה והנמל הוא אחד הלקוחות העיקריים שלה, קרובי משפחתו של אלון חסן מקודמים לתפקידים בנמל ועוד ועוד ועוד…
לעובד נמל אסור לעשות עסקים פרטיים עם הנמל, אבל לאלון חסן פתרונים.

שלי יחימוביץ', שמעודדת את העבודה המאורגנת, לדעתי בצדק רב, זועמת כפי שלא נשמעה זמן רב.
בפוסט שפרסמה בדף הפייסבוק שלה היא כותבת:
"[…] מנהיגי עובדים אמיתיים חיים בתוך עמם, לא מעליו.
הם עסוקים יום ולילה בטובתם של מי שבחרו בהם, לא באיך לנצל את כוחם ולעשות הרבה כסף על הדרך.
מנהיג עובדים ראוי צריך להעניק לגיטימציה לעובדים שהוא מייצג ולעובדים בכלל.
לגיטימציה להתארגנויות המרגשות שמתרחשות עכשיו אצל עובדי מעמד הביניים, אצל צעירים – בפלאפון, במקדונלדס, בהוט, אצל מורי הקבלן, ועוד ועוד.
להעניק לגיטימציה. לא לשלול אותה.
חסן מספק תחמושת קטלנית בידי מי שחלומם הוא שלא יהיו ועדי עובדים בכלל. אלה שהיו רוצים שכל העובדים בלי יוצא מן הכלל יהיו עובדי קבלן נטולי זכויות.
אלון חסן, אתה לא מייצג עובדים באמת.
אתה גורם נזק.
אתה משחק לידי האויבים הציניים ביותר של חופש ההתארגנות, שהיא זכות דמוקרטית בסיסית.
לך הביתה
."

והנביא ירמיהו, שהכיר את אלה שבונים ביתם ללא צדק כבר מזמן אמר בספר הספרים:

"הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא-צֶדֶק, וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט…הָאֹמֵר, אֶבְנֶה-לִּי בֵּית מִדּוֹת, וַעֲלִיּוֹת, מְרֻוָּחִים; וְקָרַע לוֹ, חַלּוֹנָי, וְסָפוּן בָּאָרֶז, וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר. הֲתִמְלֹךְ, כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז…כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ, כִּי אִם-עַל-בִּצְעֶךָ…" (ירמיהו כב 13)

אבל אלון חסן יכול להיות מועמד למועצת העיר, ואף להעמיד רשימה משלו. מורים בתיכון – לא ישבו במועצת העיר לעולם, כי זה החוק. וחוק צריך לכבד. ומי אם לא המורים?!

מתויג , , , ,

דרוש גאון

בכניסה הייתי צריכה להציג תעודת זהות. התיק נבדק. רשימת השמות נבדקה ורק אז אישרו לי להכנס למבנה. על הקירות היו תלויות אזהרות שונות. הלכתי בשקט, מקווה למצוא את החדר המיועד.
כשהגעתי אל החדר הראשון התבקשתי לחתום על החוזה ולתת שתי תמונות פספורט בכדי שבפעם הבאה כבר תהיה לי תעודה שתאפשר לי כניסה חלקה יותר.

התדריך הראשון נעשה במקלט הגדול. הכל ממוחשב. הכל עם סיסמאות. יש בודק ראשון, יש בודק שני. רק אחרי ששניהם בדקו ומגלים שאין פערים משמעותיים התהליך מסתיים. המצגת הייתה עמוסה בפרטים והודיתי לאל שניתנה לנו חוברת מודפסת שהכילה את כל המצגת, כדי שאוכל לשוב ולקרוא ולשנן את התהליך בבית.

סיימנו את התדריך במקלט הגדול לאחר שעות. השמש הייתה בוודאי מסנוורת אותי, אולם יצאתי עם חשכה.

בפעם השנייה כבר הגעתי קצת פחות מבוהלת. אחרי כל המבדקים הלכתי למקלט בצד השני. תדריך נוסף, הפעם עם קבוצת ההתמחות שלי. לאחר שעתיים ארוכות של פילפולים על קוצו של יוד עלינו לקבל את החומר.
אחד אחד ניגשנו לדלפק, הגשנו תעודות זהות ודיסק און קי. תעודת הזהות הוקלדה למחשב ורק אז הוזן הדיסק הנייד בנתונים. הפקידה קמה והביאה את התיק עם החומר.
– "תספרי בבקשה כמה קיבלת", ביקשה.
ספרתי.
– "נכון" היא ענתה. "את יכולה ללכת".
על החבילה עם החומר היו מונחים שני דפים. באחד היה פירוט של החומר, השני – דף הצהוב ובו מילות אזהרה. כשאני חוזרת בפעם הבאה עם החומר שנבדק, עלי לספור היטב שלא שכחתי כלום.

– "אני טסתי עם החומר לאילת על הברכיים, וחיבקתי אותו כל הטיסה", אמרה שם מישהי. לא רציתי להשאיר בבית, פחדתי שיקרה לזה משהו, אם מישהו יפרוץ…"

אתם בוודאי כבר מתים לדעת על מה אני מדברת, כי מי שעוקב אחרי יודע שאני לא סוכנת מוסד ולא ק.ג.ב אלא רק מורה לתנ"ך ולמחשבת ישראל…
ובכן, אגלה לכם.

ה'חומר' הוא מבחני הבגרות, אותם התחלתי לבדוק השבוע, וכל התאור שלעיל הוא ההליך של קבלת מחברות הבחינות לבדיקה.
מי שנכנס למקום שבו מרוכזות כל מחברות הבגרות בכל המקצועות, לא יכול שלא להשתאות מהמפעל האדיר שמטפל במחברת בחינת בגרות אחת, שתלמיד בן 16 סיים לכתוב.
לאחר שבודק ראשון סיים לבדוק והזין את כל הציונים, בודק שני מקבל את אותה המחברת ובודק אותה גם, בלי שיש לו מושג מה הציון שנתן הראשון על כל שאלה ושאלה. הממוצע של שתי הבדיקות – זה ציונו הסופי של התלמיד. אם יש פער לא סביר בין שני הציונים- מקבל את המחברת 'מעריך בכיר' לבדיקה שלישית.

צחקתי בליבי כשנזכרתי בלפיד ובשר החינוך ממפלגתו שי פירון שהצהירו שיבטלו את בחינות הבגרות.
לא רק שאין אווירה של ביטול התעשייה הזאת, אלא שיש שכלול שלה וכבר בשנה הבאה כנראה יסרקו במחשב את כל בחינות הבגרות ולא נצטרך לנסוע מדי שבוע, בודקי הבחינות, כדי להחזיר מחברות ולקחת חדשות. הכל יהיה כבר במחשב.
לצורך כך יהיה מבנה מיוחד שיכיל את כל מכונות הסריקה המיוחדות שיבצעו את הפעולה המורכבת.

אך איזו נחת היא לקרוא תשובות מבריקות של מאות תלמידים ממאות בתי ספר ברחבי הארץ המסבירים את המשפט של ניטשה :

"מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'"

ועונים על השאלה כיצד ויקטור פרנקל יישם את התפיסה הזו ונעזר בה בתקופת השואה…
ו-כן. נכון. איזו נחת למורה שמרויח משכורות עלובות, לקבל הזדמנות לשפר את שכרו.
אז נכון. הלוואי והיו מבטלים את בחינות הבגרות, רק דרוש גאון שימציא אלטרנטיבה ראוייה.

מתויג , ,