ארכיון חודשי: יולי 2013

ניקיון כמו בשוויץ

הפנטזיות שלי על שוויץ התחילו כבר בילדותי עם הספר "היידי בת ההרים". דמיינתי לי את עצמי בהרים עם האויר הצח, עם הטבע והירוק המרהיב וחלמתי להיות היידי בעצמי יום אחד,רק לא יתומה…
בשבוע החולף התעוררה בי שוב התאוות גדולה לשוויץ וזה לא בשל החום הישראלי של שלהי יולי, אלא בשל כתבתו של עמיתי לדף בעיתון המקומי "חדשות מודיעין", ראש העיר הראשון של העיר מודיעין – משה שכטר.
הכותרת המשנית הייתה "ניקיון כמו בשוויץ" ובהמשך הוא מצטט את ראש אחת מהערים משוויץ שנשאל כיצד הוא מצליח לשמור על עיר כה נקייה ומטופחת, ותשובתו הייתה :

"בנוסף לפועלי הניקיון בעיר יש לי עוד מיליון פועלי ניקיון כמניין תושבי העיר".

אני מודה שליבי נצבט בקנאה עזה כשקראתי את הדברים.
אני חיה בעיר מודיעין שמשקיעה כספים רבים בנקיון העיר, אך אינני מתרשמת שהיא משקיעה מספיק על מנת להעלות את המודעות של תושבי העיר לתפקידם המכריע בשמירה על הנקיון ועל איכות החיים.
שוטטתי מעט באינטרנט ללמוד מעט יותר על האופן בו שוויץ מעודדת את תפקודם של תושבי העיר כ'פועלי נקיון' ובכלל כאנשים מעורבים בתרומה לאיכות החיים. באתר 'למטייל' כתבה הילה פלנבאום :

"בשוויץ יש כללים רבים אשר נוגעים לתרבות הדיור. בבתים ישנים אסור להתקלח, להפעיל מדיח כלים או להוריד מים בשירותים אחרי השעה 22:00 ועד השעה 6:00, זאת מכיוון שהצנרת מרעישה וכל הורדת מים עלולה להעיר את כל השכנים. בדומה , אסור להפעיל שואב אבק בין השעות 13:00 – 15:00 בכדי לא להפריע למנוחת הצהריים, וגם ביום ראשון, שהוא יום החופשה…"

הייתם מאמינים?! אצלנו זה נשמע כמו סיפורים מכוכב אחר. למי כאן באמת אכפת ממנוחת תושבי העיר?
אנשים שומעים מוסיקה רועשת בדיצבלים מוקצנים ורק אם אתה שורד את העינוי הזה עד 23:00 בלילה, אתה מוזמן להתקשר למשטרה ולהתלונן, וגם אז יבואו, יזהירו, השכנה תצחק עם השוטר, תבטיח לו ש'הנה היא מכבה, בוא תשב איתנו תאכל משהו על האש , תשתה'…והכל יחזור חלילה.
אבל על הרעש כתבתי כבר מספיק בפוסטים קודמים, הפעם אני רוצה להתמקד בנקיון.

פחי האשפה ברחוב בו אני גרה מעלים צחנה. אנשים שולחים את ילדיהם לזרוק את פחי הזבל. הילדים מפחדים מהחושך או לא מגיעים לפתח העגלה הגבוהה, שבדרך כלל גם לא נפתחת לרווחה בשל המנגנון השבור מהטיפול האגרסיבי שמקבלות העגלות בתהליך פינויין. שקיות הזבל נשארות על רצפת חדר האשפה, הצחנה מתגברת והלכלוך נערמים ונערמים והופך למפגע תברואתי. רק לאחר חודשים ארוכים מגיע פקח, מצלם, שם שלט אתראה על קנס ומקווים לטוב.
ומה עם גללי הכלבים המפוזרים על המדרכות והגינות הציבוריות בהמוניהם?! הכמויות בלתי נסבלות.
כבעלת שני כלבים ההולכת איתם לטיול שלוש פעמים ביום ולא מתביישת להתכופף ולאסוף אחריהם, אין דבר המקומם אותי יותר מלראות את האדישות של בעלי הכלבים הנמנעים מלעשות זאת.
אינני יודעת כמה פקחים יש בשרות הוטרינרי , אך אין לי ספק שאין להם שום אפשרות להשתלט על כמות בעלי הכלבים הסוררים החיים בעיר ביחס המספרי הקיים כיום.
תפקיד העירייה הוא לאכוף יותר את החוקים ולעשות פעולות להעלאת המודעות של תושבי העיר לחשיבות נקיון העיר ואיכות החיים בה, ואם התחלתי עם שוויץ, למה שלא אסיים עם דוגמה לכך?

בעיר לוצרן בשוויץ, כדי להעלות את המודעות של תושבי העיר לנקיון, הציבו פחי אשפה ברחבי העיר כאלמנטים המשתלבים במשחקי מדרכה חכמים כמו קלאס, מבוך ושלושה מקלות, שהופכים את השלכת הפסולת לפח, עבור הילדים והנוער, לחוויה מהנה. תמונות ניתן לראות באינטרנט באתר "בא-במייל".
כשחשוב לראש העיר שעירו תהיה סמל לאיכות חיים – עליו לפעול באופן נמרץ יותר בכיוון זה, לתשומת ליבו של קורא העיתון המסור ראש העיר חיים ביבס שבא לכאן כדי להשאר, על פי דבריו, עוד שנים רבות.
אולי מומלץ לו לנסוע לשוויץ כדי ללמוד שם איך זה מתבצע. אם הוא זקוק למישהי שתלווה אותו בסיור הלימודי, אני מכירה אישית אחת שמתנדבת ללוות, לרשום ואחר כך גם לכתוב פוסט על הדרך בה הוא יישם בהצלחה את השיעור המהנה…

מודעות פרסומת
מתויג , , , , , ,

מורה במצב קטטוני

הכל בגלל החופש הגדול.
אני מביטה בעצמי במראה ושואלת לאן נעלמה האישה שאני מכירה. האישה הפעילה, המעורבת, האכפתית, המְרַצָּה…בקיצור האישה הנמרצת.
במקומה יש כאן מישהי עצלה, נהנתנית, שרק רוצה להעביר את הזמן בנועם, רגיעה והנאה.
מה שמרגיז אותי, אני מרחיקה ממני, מה שדורש ממני עבודה – נדחה.
לעורכת העיתון שלי אני מסבירה שאני במצב קטטוני של מורה בחופש גדול וזה גם ההסבר ששומעים בני משפחתי, חברי לקבוצות הפייסבוק האידיאולוגיות השונות, גופים פוליטיים כאלה ואחרים…בקיצור כמעט כולם.
אל ערמת הדואר שנערמה לה בפינת האוכל במהלך חודשים ארוכים אני מסרבת להגיע ואם אני מכריחה את עצמי – היא פשוט נתקעת באמצע התהליך בערמות של מכתבים שמויינו, כשאני מנפנפת לשלום לכלבים ויוצאת בסערה לעוד פגישה כיפית עם החברות.
זה לא ששום דבר לא מעצבן אותי בימים אלה.
עדיין קיימים גורמים לכעס רב, הסירו דאגה מלבכם, אלא שזה לא יאיר לפיד והתקציב הנוראי של הממשלה (כי אני מכבה את הטלויזיה ומדמיינת שזה לא קרה), זה לא אנשים לאומניים שנאבקים עד חורמה כדי להפוך את מדינת ישראל למדינת היהודים הטהורים בלבד (כי אני מתעלמת מהפוסטים שלהם בפייסבוק, וזאת לאחר שהמשטרה התעלמה מהתלונות שהגשתי על גזענותם).
היום מה שמצליח לעצבן אותי זה המחיר שגובים בכניסה לחוף פלמחים, אליו אני רוצה להגיע מידי יום, אך התעריף של שמורת הטבע פשוט לא מאפשר לי את זה, כי כניסה לחניה עולה 30 ש"ח ( גם כשאין שירותי הצלה במקום ויש רק שני מתקני שירותים בחוף מאד לא מתוחזקים).
מידי יום אני מביטה בלוח השנה וסופרת כמה ימים עוד נותרו לי לדגור על ביצי החופש שלי ומבכה כל יום שעובר.
במובן הזה המורים והתלמידים דומים זה לזה , בעיקר כשמדובר בתלמידים בחטיבת הביניים ובתיכון.
מהרגע שנגמרו המשימות שצריך לעשות והחופש הגדול מתחיל הם נמצאים במצב נהנתן קיצוני ולא יועילו כל התחינות של הסובבים וכל ההסברים על מטלות וחובות, הנפש פשוט חפצה לנוח מהכל וממאנת לשתף פעולה עם כל דרישה להתעלמות ממנה.
אני פוגשת את התלמידים שלי מידי פעם ברחובות העיר או בשווקים והם קורנים מאושר. אנחנו מחליפים מבטים כבעלי סוד משותף ונפרדים אלה מאלה בברכת 'תמשיכו להנות מהחופש!' זה המינון המתאים להם ולנו להכיל זה את זה לאחר שנה אינטנסיבית של לימודים בחברותא.
ולגבי תחושת האשמה, אם שאלתם, זה לא שאין רגעים שבהם היא מזדחלת ומכה אותי בשבט פיה על כך שאינני יעילה ואינני מנצלת את הזמן כראוי, אך כשזו מעיזה להתנשא עלי, אני מחזירה לה בנאום דומם חוצב להבות על חוצפתה ומתחילה להזכיר לה את כל החודשים הארוכים בהם הייתי יעילה למוות ופעלתי ללא לאות רק למען אחרים.
אחרי נאום שכזה רגשות האשמה נחלשים ומופיעים שוב רק למחרת כשאני מביטה שוב על ערמת הדואר ושואלת את עצמי מה התירוץ שלי היום לכך שלא טיפלתי בזה עדיין.
רק מורה יבין את נפשו של מורה אחר בימים אלה של החופש הגדול, כדברי המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק:

"ביום קיץ, יום חום, עת השמש ממרום
הרקיע תלהט כתנור היום,
עת יבקש הלב פינת שקט לחלום…

זר לא יבין את זאת…"

(ביום קיץ יום חום-ביאליק)

מתויג , , ,

גבירותי ורבותי ! דמוקרטיה – 2.

עונת הבחירות כבר כאן. עוד לא עיכלנו את הצלחת שעל שולחננו ועליה הבחירות המוניציפליות והנה בשער עומדות להערך במפלגת העבודה בחירות על ראשות המפלגה, הידועות בכינוין 'הפריימריז'.
בבחירות המוניציפליות איני יכולה לקחת חלק, מבחינה חוקית, כיוון שאני מורה המקבלת את שכרה מהעירייה. מאותה סיבה גם אסור לי לתמוך במי מהמועמדים, אך בבחירות לפריימריז במפלגת העבודה, בה אני חברה, המצב שונה.
בקיר הפייסבוק שלי כתבתי לחברי בפייסבוק את ההודעה הבאה:
"מקדימים את הפריימריז במפלגת העבודה. אתם יכולים מעכשיו כבר לסנן אותי בפייסבוק אם המאבק למען שלי יחימוביץ' עומד ליגע אותכם – כי אני הולכת להתגייס כולי למען הצלחתה להבחר בשנית. מזמן לא הייתה לנו מנהיגה דוברת אמת, אידיאולוגית שבאה באמת ובתמים לשרת את הציבור. אני לא מתכוונת לתת למנהיגה הזאת להשאר מאחור.
למקומות – היכון – רוץ !!!!!!! ".
דברים אלה נכתבו ביום ראשון, היום בו הודיעה יחימוביץ' באופן רשמי על הקדמת הבחירות.
הפייסבוק שוקק וגועש, ומי שעדיין לא מבין – הפייסבוק היום הוא הזירה החמה והקובעת, יותר מכל ערוץ אחר. שם הכוח הגדול של ההשפעה, גיוס התמיכה, המאבקים והדעות.
החוקה של מפלגת העבודה קובעת שפריימריז צריכים להתקיים לא יאוחר מ – 14 חודשים לאחר בחירות לראשות הממשלה, במידה וראש מפלגת העבודה לא נבחר לראשות הממשלה או נכנס לממשלה.
בעיני, באופן אישי, ההחלטה של שלי יחימוביץ' לא להכנס לממשלה הייתה החלטה נכונה.
תפיסת העולם הכלכלית של מפלגת העבודה בראשותה של שלי יחימוביץ' הפוכה לתפיסה הכלכלית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם הייתה נכנסת להיות שרת אוצר בממשלתו, הייתה נדרשת לשכוח את זהותה של המפלגה ואת כל הערכים שהיא מגלמת, כדי להגשים את התוכנית הכלכלית של הממשלה. דבר זה אולי היה משתלם לה לטווח הקרוב אך לדעתי, פוגע בה ובמפלגת העבודה באופן אנוש – לטווח הרחוק.
לא ניתן לרצות את כולם, ותמיד יהיו כאלה שיחשבו אחרת. לכן קיימים הפריימריז. שם ייבחר מי שרוב חברי המפלגה מסכימים עם דעתו ושוב יוכלו להפנות את האנרגיה להיות אופוזיציה לוחמת בממשלה , שלדרכה הכלכלית הם מתנגדים.
בדף הפייסבוק של שלי יחימוביץ' כתב מישהו מהדף הסאטירי על מפלגת "יש עתיד" העתק, לכאורה, מהודעה שלהם לעיתונות. אותו כותב שכביכול מתקשה להבין את ההתמודדות הפנימית על ראשות המפלגה באופן דמוקרטי, כתב כך :
"
(…) לעומת זאת, אצלנו ביש עתיד, מעולם לא קרו דברים בזויים שכאלה בשל היערכות כזאת או אחרת לפריימריז מכל סוג שהוא, וזו, חברים וחברות, פוליטיקה חדשה. האהדה הרבה של הציבור למפלגה, והאופי שוחר הטוב של ההנהגה שלנו, מבטיחים גם שלא יקרו דברים כאלה לפחות עד שנת 2020."

מעבר לחיוך שהעלה אצלי המשפט: "מעולם לא קרו דברים בזויים כאלה.." (מפלגת "יש עתיד" ידועה בעברה ה'עשיר' ) התרשמתי מה'קושי' של כותב ההודעה להעריך את התהליך הדמוקרטי.
בחרתי להעזר במילותיו החכמות של פרופסור ליבוביץ' על מנת להשיב לו או יותר נכון לאלה המתכוונים ברצינות לדברים דומים:

פרופסור ליבוביץ' אמר פעם את דעתו על חברה שבה כולם חושבים אותו הדבר:

" בעולם שהוא "שפה אחת ודברים אחדים", האדם משועבד לחלוטין…שהרי אין עריצות גדולה מזו של האחדות והאחידות הכפויות על האדם, שאינן משאירות מקום לחילוקי דעות ולמאבקים על דעות שונות…"

אני יכולה לא להסכים עם מילה אחת של המתמודדים מולה, אך אני גאה בכך שאני שייכת למפלגה שבה יש מקום לחילוקי דעות, מפלגה שאין בה אחידות שכפויה על האדם, מפלגה שיש בה מאבקים גלויים על דעות שונות.

לעומת כל אלה אני מלאה תיעוב להתנהגות הבריונית של אנשים כמו אלון חסן, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, שכאקט נקמה גייס מאות מתפקדים חדשים למפלגת העבודה, מה שמכונה 'מפקד ארגזים', והגיע עם הפתקים של המתפקדים בעצמו לבית מפלגת העבודה (למרות שהכל נעשה דרך האינטרנט) כדי להפגין את ההפחדה והאיום על מי שמעיז 'להתעסק' עם אלון חסן.

מתויג , , ,

גבירותי ורבותי ! דמוקרטיה !

שורות אלה נכתבו ביום חמישי ה-4 ליולי. יום זה עבורי הוא יום חג ואני שותפה להתרגשות של רבים מהכתבים המתעדים את ההתרחשויות ההיסטוריות ביום זה.
ישנו צירוף מקרים חביב ביותר היום, הנוגע לשלוש מדינות חשובות לנו – מצרים, ארה"ב וישראל.
במצרים מתרחשת הפיכה צבאית לאור מחאת המוני העם כנגד השילטון.
בישראל תלמידים הולכים להבחן במבחן הבגרות באזרחות ובאמריקה חוגגים את חג העצמאות.
מה המשותף לכל הארועים הללו?
הדמוקרטיה.
לדמוקרטיה יש שני רכיבים חשובים ביותר. האחד – היא מאפשרת לאזרחים להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באופן חוקי, באמצעות הבעת דעות בפומבי, הצבעה בבחירות או במשאלי עם ועוד. המרכיב השני והלא פחות חשוב (ואולי הוא המטרה שלמענה כל האמצעים מקודשים) הוא ההקפדה על שמירת זכויות האדם כמו: הזכות לחירות, חופש הדיבור וכו'.
במצרים יש הפיכה צבאית והעם יצא אל הרחובות במיליונין כי החלק השני של הדמוקרטיה לא נאכף. זכויות הפרט נרמסו והאמצעי לרמיסתן היה הבחירות הדמוקרטיות שהעלו את התנועה של האחים המוסלמים לשילטון.
בישראל התלמידים נבחנים היום על הידע שיש להם בדמוקרטיה ומהותה. הדגש בשאלות, המבטא את התהליך הלימודי, הוא זכויות האדם. תלמיד שמסיים י"ב כיתות במדינת ישראל צריך להכיר את זכויותיו ואת הדרכים החוקיות שהוא יכול לממש אותן. הנה לפניכם דוגמה לשאלות מהמבחן ביום זה:
" הצג את עיקרון הפלורליזם ", " הצג את המובן המהותי של הדמוקרטיה. הסבר כיצד בהכרזת העצמאות של ישראל בא לידי ביטוי…", ועוד – קטע המתאר אירוע והשאלה: " ציין והצג זכות של העובדים שנפגעה לטענתם ".
באמריקה חג העצמאות היום מציין את היום בו אימצו האמריקאים את הכרזת העצמאות ב – 4 ביולי 1776.
בהצהרת העצמאות של אמריקה כתוב בין השאר:

מקובלות עלינו אמיתות…,שכל בני האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי -אפשר לשלול מהם, וביניהן הזכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר. כדי להבטיח זכויות אלה מוקמות בקרב בני האדם ממשלות, השואבות את סמכויותיהן הצודקות מהסכמתם של הנשלטים, ובכל פעם שצורת ממשל כלשהי הופכת הרסנית ביחס לזכויות אלה, הרי שזכותו של העם לשנותה או לבטלה, ולהקים ממשלה חדשה, שיסודותיה מושתתים על עקרונות אלה.".

היום יום חג. חג לדמוקרטיה, חג לרוח האדם, חג לחסידי הדמוקרטיה. ימים יגידו אם במצרים רצון העם יצליח כל כך יפה להתממש כפי שהצליח לאמריקאים ב1776. הרבה ספקנים נשמעו בנושא. אולם לא ניתן להתעלם מכוחו של העם כפי שהופגן במצרים ומההישג העצום שכבר השיגו עד כה.

לכבוד חג העצמאות האמריקאי היום, רואיין הבוקר שגריר ארה"ב בישראל. הוא נשאל כיצד הוא מרגיש לאור העובדה שהוא צריך לחגוג את חג העצמאות כשהוא נמצא במדינת ישראל, כל כך רחוק מהבית.
השגריר האמריקאי חייך ואמר ללא היסוס שהמקום האידיאלי ביותר שניתן לחגוג בו את חג העצמאות האמריקאי,מבחינתו, היא מדינת ישראל, כיוון שהיא בעלת הברית השותפה לערכי הדמוקרטיה ויודעת דמוקרטיה אמיתית מהי.
אנשי רוח ומורים רבים לאזרחות לא יסכימו איתו לגבי המשפט האחרון ויאמרו כי יש למדינת ישראל עוד רבות ונצורות ללמוד על יישום הדמוקרטיה באופן אמיתי, אך אני בטוחה שכולם יסכימו, שלאור מה שקורה במזרח התיכון בימים אלה – יש לנו בהחלט במה להתגאות.
לפעמים כדי לאהוב ולהעריך יותר את מה שיש לך אתה זקוק להצצה למרחבים.

מתויג , , ,