ארכיון חודשי: ספטמבר 2013

התנתקות עכשיו

כשאדם יוצא לחופשה הוא עושה את זה בין השאר כדי להתנתק.

התנתקות מהמולת היום יום, מהלחץ בעבודה, מהכבישים, מהחדשות והעיתונים – נדרשת לכל אדם על מנת להיות בריא , להוריד מתח, למלא משאבים ולחזור מפוקס יותר למציאות שלו.

אך האם ההתנתקות בעם כמו שלנו היא אפשרית?!

משפחתי, כמו עשרות אלפי משפחות אחרות, ארזה את מטלטליה ויצאה לנפוש ביחד, כאן בארצנו. מה לעשות? כשאימא מורה המחיר הוא בין השאר בחופשות, שהן תמיד תהיינה במקביל לעשרות אלפי משפחות אחרות. ככה לפחות עד שתצא לפנסיה. (אלא אם אמא תישבר קודם…)

לאלה מבינכם שחושבים : 'או, הנה היא הולכת שוב להתלונן על הישראלי המצוי' אני מרגיעה ואומרת – לא! זה נדוש. התלוננתי עליו מספיק בפוסטים קודמים, ומי שנוסע לנפוש בתוך ישראל עם המוני בית ישראל לא צריך לצפות לשטח סטרילי…

אני מדברת על ההתנתקות מהחדשות, להתנתקות מהטרגדיות של עם ישראל.

ביום הראשון של החופשה עוד קיבלנו יום של חסד. לא קרה שום דבר שהגיע אל אוזנינו…אך כבר למחרת, במלון שבו שהינו, החליטו באדיבותם הרבה, לחלק לכל אחד ואחד מאיתנו את אחד העיתונים הנפוצים במדינה בדיוק ברגעים הקסומים האלה, של הקפה הראשון של הבוקר.

המציל של הבריכה בכבודו ובעצמו, עבר ופשוט הניח לנו את העיתון בידיים. חייכנו אליו חיוך אחרון, שנמחק במבט ראשון אל עבר הכותרות הראשיות והתמונות של שני הילדים שנרצחו על ידי אביהם. התחושות של הזעזוע העמוק השתלטו עלינו ומיהרנו לדפדף אל הדפים הבאים. בציפייה למה?! לא ברור כי שם חיכתה לנו הכתבה על גופת הישראלית, מהישוב לפיד, שנמצאה בגרמניה, לאחר כמעט שבועיים של חיפושים.

כהורים לילדים שבגרו ומטיילים בעצמם וכמי שחיים בסמוך לישוב לפיד ומכירים משם רבים וטובים – גם הידיעה הזאת הסבה לנו עצב עצום ודאגה רבה.

בשבת קיבלנו מבזק לסמארטפון על הצלף שירה בחייל ויום אחרי זה או לפני – על החייל שנרצח על ידי הפלסטיני שרצה לעשות משא ומתן לשחרר את אחיו מהכלא.

כל הארועים האלה באופן מתמיה גרמו לי לחשוב, תאמינו או לא, על דמותו התנ"כית של יוסף.

כן…אותו אח שהצליח כל כך במצרים ועלה לגדולה.

לפתע הבנתי שעצם ההתנתקות שנכפתה עליו מהמשפחה ומתלאותיה, הייתה זאת שכנראה אפשרה לו לשגשג ולהצליח במצרים.

הוא לא ידע מה שלום אביו, לא התעדכן בווטסאפ לגבי שלומם של אחיו על נשותיהם וטפם, לא שמע על מי שנסע, מי שחלה, מי שמת.

המעורבות הרגשית לא הייתה שם כדי לערער את שלוותו בארמון מלך מצרים. הוא התפנה כל כולו לחשוב על עצמו ועל עצמו בלבד, כפי שתמיד אהב – ללא הפרעות- וכך קנה את שלוות הנפש הנדרשת כדי להתקיים ולהתקיים טוב.

אם תזכרו מתי היה הרגע הראשון ששבר אותו בניכר תגלו שהיה זה דווקא הרגע שבו ההתנתקות הסתיימה כשפגש סוף סוף את אחיו ומיד החל לבכות ללא שליטה. המעורבות הרגשית שוב הציפה אותו והוא איבד את עצמאותו ואת שלוות נפשו שוב לעולמים כפי שכתוב בבראשית פרק מ"ה.

" וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. "

באותו רגע הבנתי שמאז אותו אירוע, אנחנו בעצם רק מנסים להתנתק זה מזה בנסיונות בלתי מוצלחים, על מנת לקבל מעט שלוות נפש ושקט מההמולה המזרח-ים-תיכונית הבלתי פוסקת, אך תמיד מגיע הרגע הזה שמחריב את הנסיון ובעקבותיו, גבירותי ורבותי, מגיעות הדמעות.

מודעות פרסומת
מתויג , , , , ,

מחנכת ב'ווטסאפ'

הרב קוק אמר פעם :

" בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור".

מעל 25 שנים אני מורה ומחנכת בישראל וכבר חינכתי דורות שלמים. התלמידים הראשונים שחינכתי כבר הורים לילדים היום ולכן אני מתפעלת באופן מיוחד מהשינוי שחל באופן עבודתי כמחנכת בזכות השכלולים הטכנולוגיים. פעם, כדי לתעד פעילויות חברתיות שהיינו עושים, היינו מצלמים במצלמת סטילס ובמצלמת וידיאו. מישהו היה מתמנה כאחראי לצילומים, ואני כמחנכת הייתי צריכה לרדוף אחריו ולהזכיר לו שוב ושוב, לפתח את התמונות ולעשות מזה אלבום למזכרת. היום אני רק צריכה לבקש לשלוח לתלמיד שאחראי על המצגת תמונות מטיול מסויים, וכבר המחשב שלו מוצף בתמונות שצולמו בעשרות הטלפונים הניידים שיש לתלמידים. המצגת תמיד תכלול תמונות וקטעי וידאו  עם מוסיקה ברקע המשולבת בקולות התלמידים וכל אירוע חברתי שהתרחש מקבל חיים נוספים באופן עריכת המצגת ובעזרת הטכנולוגיה. פעם כדי להודיע הודעה לתלמיד הייתי מתקשרת לבית הוריו לטלפון הביתי.  התלמיד לעתים לא היה בבית, לעתים לא הייתה תשובה, לפעמים קיבל את ההודעה ולפעמים לא. היום יש לנו קבוצת ווטסאפ. הודעות לכיתה כולה נמסרות בכתיבת שורה אחת בשנייה בה אני מקבלת את ההודעה, ומתקבלות מיידית. כשעורכים מסיבת כיתה וכל אחד צריך להביא משהו, התלמידים המארגנים מצלמים תמונה של רשימת המאכלים ומעלים לקבוצת הווטסאפ. לאחר המסיבה תמונות שצולמו במסיבה הכיתתית עולות מיידית לקבוצה והתלמידים שומרים ומשתפים לפי רצונם. תלמידים שהחסירו יום לימודים ורוצים לדעת אם היו שיעורי בית בשיעור מסויים שואלים בקבוצה ומקבלים תשובה מיידית כי מישהו מתוך 35 תלמידים בטוח יודע… התירוץ שהיה לפני שנים בודדות, 'התקשרתי לשני תלמידים והם לא ידעו' – כבר לא רלוונטי. מסרים אישיים שצריך להעביר לתלמיד מסויים נמסרים אף הם  בווטסאפ   ישירות לאותו תלמיד. את הקבוצה אינני צריכה לטרוח ולבנות, אחד התלמידים עושה את זה תוך שניות, לאחר שקיבל מהתלמידים את מספרי הטלפון שלהם בפייסבוק… ישנו הווי מיוחד שמתפתח בקבוצת הווטסאפ. מכיוון שאני גם אימא לנערה מתבגרת, אני יודעת שלרוב הכיתות יש קבוצת ווטסאפ עם המורה וקבוצה בלעדיה, ושם הם מדברים אחרת. אם למשל תלמיד מתחנף למחנכת בקבוצה המשותפת ומספר לה שכבר הספיק להכין את כל השיעורים למחר, הוא מייד מרגיע את הכיתה בקבוצת המקבילה וכותב להם: "לא באמת…". הווטסאפ עוזר לגיבוש הכיתה ומעמיק את ההכרות ואת האינטראקציה בין התלמידים והמחנכת. הוא מאפשר לזהות את הסגנון של כל אחד.  אלה שיש להם חוש הומור, אלה ש'חופרים', אלה שעונים בקודים, אלה שגם בווטסאפ מתביישים ואלה שאחראיים ודואגים ליידע את  כולם על כל בוחן או מבחן שראו בהודעות  באתר בית הספר. גם אתר בית הספר הוא חידוש טכנולוגי שמשנה את כל ההתנהלות מול התלמידים. תלמיד יודע שעל כל מבחן יש הודעה באתר, כולל החומר שיש ללמוד למבחן, כך שאם לא היה בשיעור, או שהיה ולא רשם- יש לו הכל זמין במחשב הפרטי שלו. גם ביטולים של שיעורים בשעות אפס או קיצורי יום ושינויי מערכת באים לידיעת התלמיד מידי ערב, והוא יכול לארגן את הזמן שלו באופן מועיל יותר. תוכנת המשו"ב  אף הגדילה ושיכללה  (ויש אומרים יותר מדי)  וכעת הורים ותלמידים יכולים לעקוב באופן יומיומי אחר ההתנהלות של התלמיד בבית הספר, אם החסיר שיעור, איחר, השתמש בשיעור במכשיר הטלפון שלו או הוצא מהשיעור כי הפריע. מחנך מאותגר טכנולוגית נמצא בבעייה אמיתית בימים אלה. קשה להעלות על הדעת שיהיה מחנך שלא ידע להשתמש בתוכנות הללו ומחנך ששולט בטכנולוגיות ברמה דומה לרמת התלמידים  – זוכה להערצה של ממש. אבל שום טכנולוגיה בעולם לא תצליח להשפיע על הדור לבדה, ומחנך טוב הוא קודם כל מחנך עם חזון, כמו שאומר דאגלס ב. רימוס:

"חינוך פירושו להוליך קדימה! אך אין זה אפשרי להוליך קדימה אף אחד לשום מקום, בלי לדעת לאן בדיוק רוצים ללכת" .

מתויג , , , ,

מסע לילדות נשכחת

השנה החדשה התחילה בסימן של התרגשות ותקווה.

פנים חדשות ניבטות אלי מספסלי התלמידים שבכיתה, יומן מורה חדש שמסמן דפים ריקים שעוד לא נכתבו בהם משימות, פגישות ותורים למיניהם.

בראש השנה החדשה נסעתי למפגש עם חברים מהעבר במקום שגרתי בו שנים רבות. הנסיעה  הזאת גרמה לי להרהר רבות על משמעות המילים חדש וישן ועל תפקידו של הזמן בחיינו.

הכל התחיל מזה שהבנתי שאני באה כדי לדבוק במשהו ישן. חיפשתי את חברי שהיו אז ורציתי לשבת אתם שוב כמו פעם, להעביר ערבים שלמים בצחוק ודמע ממש כמו אז.

טיילתי בשבילי המקום שהיה ביתי ושבו נולדו ילדי וחיפשתי את אותם העצים, הפריחה, הילדים ההם שמילאו את השבילים עם פרץ שמחת החיים שבהם, נוסעים  על המכוניות הקטנות מהפלסטיק.

קיוויתי לפגוש את אותם אנשים שאהבתי לפגוש על השבילים וייחלתי להצליח ולהתחמק מאלה שפחות.

מהר מאד הבנתי שאני באה אל מקום חדש. מקום אחר, שבו גרים אנשים אחרים  בבית שהיה שלי.

גם האנשים שהכרתי ספונים בתוך ארבעת קירות ביתם ופחות מבלים בשבילים כמו אז. רבים מהאנשים שאהבתי  לפגוש בשבילים, חלפו על פני אדישים, לא מזהים את פני שהשתנו עם הזמן שחלף ולא היה בהם הרצון להתעכב כדי לנסות ולהזכר.

אחרי הביקור שארך כיומיים חזרתי לביתי החדש שמחה על קיומו יותר מתמיד, נכספת אליו כאילו לא הייתי בו שנים.

החזרה אל ההווה של חיי גרמה לי שוב לחשוב על התלמידים החדשים שפגשתי בתחילת השנה על ספסלי הכיתה.

בית הספר התיכון שאליו הם נכנסו זה עתה יהיה המקום בו ירגישו שייכים לטוב או לרע בשנים הקרובות. מקום בו יפגשו את חבריהם הטובים, שיגרום להם לשמחות גדולות ולעצב רב ויהיה חלק מאד משמעותי מהשנים האלה בחייהם, אך בחלוף השנים הם יפסיקו לפקוד אותו, גם לא לביקורים חפוזים.

במהרה יהפוך לפיסת נוסטלגיה בחייהם. החיים החדשים יחליפו את החיים הישנים, שיהפכו לזיכרון דהוי שנכספים  לחלקים הטובים שבו ומדחיקים את חלקיו הקשים.

פתחתי את הרדיו כדי לשמוע קצת שירי חג ולהחליף התרפקות לא מוצלחת אחת באחת אחרת. ברדיו התנגן השיר "ילדות נשכחת" של יעקב גלעד בביצועה של נורית גלרון

"צריף ירוק
לא רחוק
בית הספר
מי נשאר
מי עבר
מי עודנו
מה שהיינו
פעם מזמן
מה עוד מביא אותי תמיד
אל אותה ילדות נשכחת "

מתויג , ,