ארכיון חודשי: דצמבר 2013

"כך נראת הסכמה של בת 15"

שש פעמים

ביום שבת האחרון לקחתי את שתי בנותי, בת ה17 ובת ה22, והלכנו יחד לראות את הסרט "שש פעמים" שכתבה התסריטאית רונה סגל וביים יונתן גורפינקל. 

העיתוי של הצפייה בסרט לאחר האונס הקבוצתי של נערה בת 12 ע"י נערים, ולאחר הסקנדלים שסבבו את פרשת אייל גולן ואביו סביב החשדות לקיום יחסי מין עם קטינות, היה עיתוי מאד מוצלח  ואולי בתקופה בה אנו חיים , כל עיתוי שהיה יוצא היה מוצלח.

באתר seret.co.il  נכתב על הסרט: "נכתב בהשראת אירועים אמיתיים. הסרט מתאר שבועות ספורים בחייהם של קבוצת מתבגרים בני 17 בהרצליה, כאשר אל החבורה הסגורה מתפרצת גילי, שהרגע עברה לבית הספר שלהם ומנסה לתפוס את מקומה בכל דרך אפשרית. דרך גילי אנחנו מתוודעים אל המעמדות, הערכים ויחסי הכוחות המרכיבים את חווית ההתבגרות בישראל 2013."

בבית הספר בו אני מלמדת דיברנו, קבוצת המחנכים, על הסרט ושאלנו את עצמנו אם נכון יהיה להוציא את כל שכבת י' לראות את הסרט ולאחר מכן לקיים דיון על התכנים. ההתלבטות אם לחשוף את הנוער דרך בתי הספר לסרט הזה לא הייתה רק נחלתנו. גם בכנסת התלבטו באותה השאלה.

נבחרי הציבור התכנסו כדי לצפות  בסרט יחד עם  אנשי חינוך, נציגי עמותות, מרכזי סיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית ועובדי המשכן. את ההקרנה החריגה יזמה חברת הכנסת מרב מיכאלי בשיתוף עם יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים וזנות, חבר הכנסת דוד צור. בתום ההקרנה התקיים דיון תחת הכותרת "כך נראית הסכמה של בת 15" בהנחייתה של ח"כ מירב מיכאלי. בנוגע לשאלה האם יש לכלול את הסרט בתכנית הלימודים סיפרה ח"כ מיכאלי כי לאחר דיון בנושא טרם התקבלה החלטה סופית. התסריטאית רונה סגל הסבירה, כי "תמיד יש פנטזיה של אנשי חינוך שנראה לילדים את הסרט ויותר זה לא יקרה, אבל חינוך מגדרי צריך להתחיל מהגן, זה לא הפתרון. הסרט בפני עצמו לא יכול להיות כלי טיפולי יחיד שעובד בפני עצמו, אבל אין ספק שהוא מתאים לצפייה כחלק מתהליך ושיח".

לאחר שצפיתי בסרט וראיתי את התגובה של בנותי לסרט גובשה דעתי.

חשוב שיצפו בו כל בני ה16 ומעלה, אך לא במסגרת בית הספר אלא בליווי הוריהם, בדיוק כפי שעשיתי אני.

ההורים הם המחנכים והאחראים המשמעותיים ביותר על חינוך ילדיהם. מה שנער ונערה שומעים בביתם והדוגמה שהם מקבלים בביתם משמעותיים אלף מונים ממה שהם רואים ושומעים ממוריהם בבתי הספר (מסקנה מושכלת הנסמכת על מעל 25 שנות חינוך  והוראה בבית הספר ועל אלפי מחקרים שכתבו טובים ממני).

הסרט מזעזע את נפש המבוגר ועל אחת כמה וכמה את נפש הנער והנערה. חשוב שמי שיצפה עם הנער או הנערה בסרט יהיה מי שיוכל לתמוך בו וללוות אותו גם בהמשך. השיחה אחרי הסרט אולי חשובה יותר מהצפייה בסרט עצמו ובנוסף – יש משהו שקורה באינטימיות של נער שהולך לצפות עם הוריו  בסרט, שלא יכול להתרחש כששכבה של 300 תלמידים צופה בסרט ו7 מורים משגיחים עליהם.

לקבוצה יש כוח והכוח הזה לפעמים לוקח אותה למקומות לא טובים, במיוחד כשמדובר בשכבה גדולה של  תלמידים בגיל המתבגר. מספיק שכמה נערים ילדותיים יתחילו לצחקק ולהעיר הערות ילדותיות בסצנה קשה כמו אותה סצנה מזעזעת, שבה רואים את אחד הנערים מאונן ביד אחת תוך כדי שהוא מלטף את אחוריה של הנערה שעסוקה בפיה באיבר מינו של האחר,  בכדי להפוך את הסרט ללהיט כחול שקיבל לגיטימציה חינוכית מבית הספר ושום לקח משמעותי כבר לא יילמד מכך.

השאלות ששאלתי את בנותי, בעיקר את הצעירה שביניהן, היו: למה לדעתכן הנערה "הסכימה" ליחסי המין האלה והאם לדעתכן זו נקראת הסכמה?

האם נערה בגיל הזה מודעת להשלכות של המעשים שלה?  האם יתכן בכלל שיש לנערה בגיל הזה 'אהבה' לסקס, כפי שהבנים בסרט מכנים זאת?

הנערה בסרט הייתה נואשת בצורך שלה באהבה, אולי גם בצורך שלה להעניש ולהכאיב להוריה, איתם הייתה לה מערכת יחסים מורכבת ובעייתית. יהיו הסיבות שיהיו, שום דבר בוודאי לא מהווה לגיטימציה לבנים של השכבה לנצל את מצבה האומלל כדי לספק את יצריהם. אך כיצד ניתן לצפות מנער מתבגר, שהינו קטין בעצמו ומסובך בעצמו עם צרכים באהבה ואינטימיות שלא מסופקים, שגם הוא נזנח ע"י הוריו מסיבות שונות, לגבש מצפן מוסרי ולדעת שמה שהוא עושה חורג מהמעשה הנכון?

כשההורים משאירים את השטח הפקר, מי שתופס את השטח הם החברה והתקשורת. שם צופים הנערים והנערות למשל בקליפים של מוסיקה שהם אוהבים, בה  רואים נערות מעורטלות נעות בתנועות סקסיות ועוגבות על זמרים ורקדנים המלטפים את גופן החשוף, בחשק והרייטינג לקליפים האלה גדל ככל ששכבות הבגדים מתמעטות ותנועות הזימה מתגברות.

הקליפים האלה משדרים מה נורמטיבי. הם לא סרטים כחולים שרואים בהחבא כי ידוע שהם אסורים, הם מותרים ומוקרנים 24 שעות ביממה בערוצים של המוסיקה. שלא להזכיר את הפרסומות שמשדרות סקס ותמיד גוף האישה הוא הכוכב הראשי בהן ועל זה נאמרו כבר תילי תילים של מילים.

אז איך פותרים את הבעייה?

אחד המסרים שאני מנסה להעביר בכל שנות עבודתי כמורה ומחנכת הוא אחריות ההורים על חינוך ילדיהם.

לא בית הספר לבדו מסוגל לחנך את הנוער ולגבש לו מצפן של מה מוסרי ומה לא מוסרי, אלא בעיקר ההורים.

ההורים הם המבוגר המשמעותי שנמצא איתם רוב היום מיום לידתם. בית הספר יכול לחזק ערכים, לחדד אותם, להציף את הדיונים, אך בסופו של דבר האחריות על חינוך הילדים נשארת של ההורים בעיקר.

אז מה עושים עם הורים נבוכים בעצמם?

המדינה יכולה וצריכה לעזור בכך אם תתקצב מסגרות חינמיות לחינוך והדרכת הורים בכל עיר ובכל ישוב ותעודד בדרכים שונות את ההורים להשתמש בשירותים אלה.

מודעות פרסומת
מתויג , , ,

שובניזם שמתחפש לפמיניזם

חבר הכנסת אראל מרגלית החליט להתפייט לקראת שבת.

בדף שלו בפייסבוק כתב: "לכבוד פרשת השבוע רציתי לכתוב דבר תורה על שלוש נשים גדולות, שהמנהיגות שלהן שינתה את גורלו של עם ישראל."

בדברי ההקדמה לפרשנות שכתב לפרשת השבוע הוא ממשיך וכותב:"דבי רעייתי ואני הורים לשלוש בנות מופלאות, ובחרתי להקדיש להן את המחשבות שלי על פרשת השבוע, שעוסקת במנהיגות נשית. שלוש נשים שמשתפות פעולה במטרה להציל תינוק אחד, אמא, אחות ונסיכה שעושות יד אחת כדי להציל את המנהיג הבא של עם ישראל מבלי לדעת שזה מה שצופן העתיד. תינוק שאילולא גבורתן של שלוש הנשים הללו ספק אם היה מצליח לשרוד. סיפור מדהים שהגיבורה האמיתית שלו היא ילדה בת שמונה עם תושייה מופלאה ויכולת אלתור."

לכאורה דברי שבח והלל על נשים ועל מנהיגותן ולמה שלא אשמח בדברים אלה?

ובכן, האמת היא שאראל מרגלית נפל למלכודת שהיטיבו ליפול אליה כותבי המקרא וחכמינו זכרונם לברכה.  הנטייה להלל את הנשים בהקשר של רחמן, הטיפול בילדיהן , האומץ, המסירות, התושייה. כל התכונות הללו כשהן בהקשר לטיפול בילדים זוכות לשיר הלל. זהו האזור הבטוח שבו  צריכות הנשים לפעול ושם לכאורה יש להן שטח רחב וחופשי. אם יפעלו כמצופה מהן יזכו לשבח והלל. אולם כשהתכונות הללו מתקשרות לכל דבר אחר מחוץ לגידול הילדים, חינוכם והטיפול במנהיג הבא ( התינוק, הבעל), שם יש נטייה לבקר את האישה שיצאה בחוצפתה מהאזור שהוקצה לה על ידי הגבר. שם היא תזכה לגנאי ולעיתים גם לעונשים קשים.

כך למשל חז"ל מבקרים את מנוח שנתן לאישתו להנהיג אותו:

"אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה שנאמר (שופטים יג, יא) 'ויקם וילך מנוח אחרי אשתו'…אחרי דבריה ועצתה" (בבלי, ערובין יח ב)

וכשהאישה מיעצת בתחומים 'גבריים':

"ואמר רב כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם" (בבלי, בבא מציעא נט א)

נשים מנהיגות כשלעצמן – לא יקום ולא יהיה.

האישה פסולה לתפקיד שופטת‏. כמו כן נפסלה האשה לתפקיד מלכה (במובן של שליטה -להבדיל מאשת מלך).

Cquote2.svg שום תשים עליך מלך – ולא מלכה. מלמד שאין מעידין אישה במלכות וכן כל משימות שבישראל אין ממנין בהן אלא איש. Cquote1.svg
– מדרש תנאים (המדרש הגדול), וכן ברמב"ם‏.

חז"ל פסקו שאשה לא תהיה מורה לילדים קטנים בשל צניעות‏‏, לא תקרא בתורה בציבור מפני "כבוד הציבור"‏, לא תשא כלי נשק‏‏, ולא תשתתף במלחמה, מפני שאין דרכה בכך‏‏, אלא אם כן מדובר במלחמת מצווה‏‏.

הנשים במקרא תוארו לרוב באופן שטחי. תלותה של האישה ביחסים עם גבר (לרוב אב או בעל) אשר במסגרתם ייקבעו חובותיה וזכויותיה, אופיינית למעמד רוב הנשים בעולם בתקופת המקרא. יוצאות דופן במקצת הן  חולדה הנביאה, שאומנם ניבאה לבכירי העם, אך היחידות שמסופר כי שימשו בתפקידים ציבוריים משמעותיים הן עתליה – המתוארת בתנ"ך כ"מרשעת" שתפסה את השלטון ביהודה בכוח, תוך הרג משפחת המלוכה – ודבורה הנביאה, ששימשה כשופטת – והתנ"ך אינו מרחיב עליה בפרטים. אישה חשובה נוספת המוזכרת במקרא היא מלכת שבא, שביקרה את המלך שלמה בשביל להתרשם מחכמתו, ונתנה לו ממון רב. עם זאת, מלכת שבא לא הייתה ישראלית, אינה מתוארת בהקשרים נוספים ואצל חז"ל היא מתוארת כמי שהעניקה מחסדיה לשלמה ובעקבות כך גם ילדה לו ילד (או ילדה).

לסיכום, אראל מרגלית מהלל את מנהיגות הנשים המגנות על המנהיג הבא ומטפחות אותו ומקדיש את הפרשנות לפרשה שכתב לשלושת בנותיו. אינני רוצה להעמיק יתר על המידה בניתוח פסיכולוגי על תת המודע של ח"כ אראל מרגלית (האם הוא רואה את עצמו כמנהיג הבא ובנותיו ואשתו הן בבחינת מרים יוכבד ובת פרעה?) אך שאלה אחרת אינה יכולה להניח ולהפסיק לנקר במוחי.

אולי ההזדהות שלו עם חז"ל וכותבי המקרא לגבי תפקידן של הנשים ותחום פועלן יכול להסביר למה קשה לו כל כך עם שלי יחימוביץ' ולמה התקשה לקבלה כיו"ר מפלגת העבודה?

מתויג , ,

קצת פחות זה קצת יותר

יעילות כלכלית הוא מונח המתאר את אופי השימוש הנעשה במשאבים, במטרה להביא למקסימום את רמת התפוקה של מוצרים או שירותים.

השבוע חשבתי על היעילות הכלכלית בחברה המודרנית כשהקשבתי לכתבה על ניצול העובדים בחברת "אמזון", האהובה על כולנו בשל העובדה שניתן לרכוש בה באמצעות האינטרנט כמעט כל מוצר שחשקה בו נפשנו, והוא מגיע אלינו במהירות מופלאה.

ניצול העובדים ב"אמזון" נחשף כשכתב BBC, אדם ליטלר, עבד לזמן קצר במחסני אמזון בסוונסי. הדו"ח שלו הראה כיצד הוא נאבק לעמוד בדרישות סורק כף היד שלו, שנתן לו רק דקות ספורות למצוא כל מוצר. כדי למדוד את כמות הקילומטרים שהוא נדרש לעשות בכל משמרת, הוא ענד מכשיר מודד צעדים.

במשמרת הלילה שלו, שנמשכה 10.5 שעות, ליטלר אמר "הלכתי הלילה יותר מ-17 קילומטר."

ברשת ב' שמעתי שיחה בנושא והכתב הגדיר את היעילות הכלכלית כ"דת היעילות".

מדוע דת? כי כשהיעילות הכלכלית הופכת להיות מטרה מקודשת היא דורשת קורבנות והקורבנות מוגשים לה יום יום, שעה שעה על המזבח.

ערכים כמו צדק ומוסר, רווחת העובד, שוויון ואיכות הסביבה.

עם היד על הלב, כמה מאיתנו לא מרגישים לפעמים כקורבן המוגש על מזבח 'דת היעילות'?

כל אחד מכיר היטב את מקום העבודה שלו, את התנאים בהם הוא עובד ואת הדרישות ההולכות וגדלות לעיתים, עד תחושה שאיבדנו את עצמנו, את החיים המאוזנים והשפויים, את חדוות היצירה שנזנחה ואתה גם שמחת החיים.

אנחנו מקדישים יותר ויותר זמן למקום העבודה והטכנולוגיה -בעיקר אמצעי ההתקשרות- מגוייסת כדי לשרת את 'דת היעילות' .

אנחנו נדרשים להיות זמינים יותר כדי שאפשר יהיה להנחית עלינו עוד ועוד משימות בשעות המנוחה שלנו.

אל ילדינו אנחנו מעבירים מסר שהערך העליון הוא העבודה, והתירוץ שלנו הוא הצורך בפרנסה.

אולם מה יקרה אם נהיה יעילים קצת פחות? מה יקרה אם נרשה לעצמנו, בלי יסורי מצפון, שבת אחת לשבת ולקרוא ספר להנאתנו ולא נעשה בה משימה הקשורה בעבודה?

מה יקרה אם נקדיש זמן ליצירה, רק בגלל שהיא משמחת אותנו, תורמת לנו חדווה והתעלות רוחנית ונפשית, רק בגלל שהיא פשוט עושה לנו טוב?

מה יקרה אם נדרוש מעט פחות מהעובדים תחתנו כדי להעניק להם יותר. להם ולא לנו.

במונחים מוחלטים, מצב מוגדר כיעיל מבחינה כלכלית כאשר:

  1. לא ניתן להשיג שיפור בתפוקה מבלי לגרום לאחר לפגיעה בתפוקה.
  2. לא ניתן להשיג תפוקה גבוהה יותר מבלי להגדיל את רמת התשומות.
  3. התפוקה מושגת ברמת התשומות הנמוכה ביותר עבור כל יחידה.

כדי להיות יעילים צריכים לשלם פחות כסף לפחות עובדים ולדרוש מאותו עובד להיות יעיל כמו שניים.

אם הוא לא מסכים המעסיק יפטר ממנו והרי ככל שהוא חלש יותר כך  יסכים יותר לרצות את המעביד ולעבוד לפי דרישותיו. זה הבסיס לניצול העובד של דת היעילות.

שמעתי מישהו פעם אומר בהרצאה: " אולי לא שמתם לב אבל בני האדם נוטים למות בטווח הארוך. הם חיים בטווח הקצר".

היעילות הכלכלית מסתכלת על הטווח הארוך. אבל אנחנו, אם חיינו יקרים לנו, כדאי שנסתכל גם על הטווח הקצר.

כדאי שנזכור שהאמצעים הם לא המטרה והמטרה במקרה הזה היא איכות חיינו המאוזנים והשפויים.

בתהילים מזמור קכח האושר, כפי שהוא מתואר, משולב בשלווה.

" אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה   בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶך… יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן    וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָוּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל-יִשְׂרָאֵל."

ואילו הרשע מתואר כמי שרעב לעוד ועוד נכסים, גם במחיר השתלטות על נכסיהם של אחרים כפי שמתאר ישעיהו הנביא בפרק ה:

" הוֹי, מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, שָׂדֶה בְשָׂדֶה, יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ."

הצדיק שזכה לחיים אושר ושלווה יזכה לאריכות ימים ויראה בנים לבניו, ואילו הרשע-האימפריאליסט, שאינו יכול להשביע את רעבונו לפני שהוא משתלט על חייהם ונכסיהם של האחרים, יזכה לבדידות מזהרת בסוף ימיו הקצרים.

ואם לנביאים אינכם מקשיבים למה שלא תקשיבו לליפא העגלון בשירו של יחיאל מוהר:

"אז ליפא העגלון אומר
שקצת פחות זה קצת יותר,
צריך למתוח המושכה
וקצת לקחת חזרה. "

 

מתויג , ,

מתוך תקווה ולא מתוך פחד

nelson_mandela

במהלך שבוע איבדנו אנשים יקרים שחלפו מהעולם בזה אחר זה והיו כאלה שכינו את חג החנוכה הזה חג כיבוי המאורות.

הראשונים יקרים בעיקר לנו, מדינת ישראל. סמלי תרבות ישראלית שזר לא יבין. אריק אינשטיין וספי ריבלין, אך השלישי הוא איש יקר במימדים החוצים את הגבולות הצרים של מדינת ישראל –  נלסון מנדלה.  בעוד אנחנו מקשיבים לניגון השיר  "אני ואתה נשנה את העולם" ששר אריק אינשטיין אבד מהעולם נלסון מנדלה שהפך את השורה הזאת ממילים למעשים.

"ראינו בו את מה שחיפשנו בתוכנו",  ספד לנלסון מנדלה  נשיא דרום אפריקה ג'יקוב זומה.

ואכן זה נכון,  שהרי כל מה שראינו בו הוא בדיוק מה שאנחנו מחפשים בהם, במנהיגים שלנו. מחפשים ולא מוצאים.

עוצמה מוסרית

נלסון מנדלה הקרין עוצמה מוסרית גם כשהפך מדמות בזויה לדמות נערצת. מעולם לא שכח את מעמדו כאדם מן השורה, כאיש מתוך עמו, כמי שנלחם כדי לייצג את השחורים שדוכאו בדרום אפריקה, כמי ששילם מחיר כבד על מלחמתו הלגיטימית להכרה ולחירות.

השראה ותקווה

הוא מעולם לא הפגין תבוסתנות. מעולם לא הרים ידיים. בכל רגע, גם השפל שבשפלים, אמר מילים של תקווה והקרין אמונה אמיתית בעתיד הטוב יותר שיגיע בוודאות.

  • "היופי הגדול של החיים אינו טמון בכך שלא ניפול, אלא בכך שנקום כול פעם מחדש." (מנדלה)

אצילות

למרות שסבל סבל אישי וחווה את סבל עמו מידי הלבנים שאף להרמוניה עמם. השוויון ששאף אליו היה כלפי הלבנים והשחורים כאחת, ללא טיפה של מרירות או נקמנות. כשבחר בדרך של אלימות התנצל על כך והסביר שהממשלה נוהגת כלפי השחורים באלימות והופכת את האלימות לבלתי נמנעת. הוא לא היה גאה בכך ודיבר רבות על מצוקתו האישית לאשר פעולות כאלה. למרות זאת מספר האנשים שנהרגו ע"י השחורים היה קטן לאין שיעור ממספר השחורים שנהרגו ע"י הממשל וכשזכה בבחירות והפך לנשיא מנע שפיכות דמים ופעולות נקם בהנהגתו.

  • "אני מתעב את הגזענות משום שאני רואה בה תופעה ברברית, אם היא מגיעה מצדו של אדם שחור או לבן"(מנדלה)

חינוך

"חינוך הוא הכלי החזק ביותר איתו ניתן לשנות את העולם" אמר מנדלה.

אמר והבין. מנהיגים רבים אומרים אך מעטים עושים.

הרי נלסון מנדלה הפך להיות מנהיג לאחר שבעצמו  קיבל חינוך שהכשיר אותו להנהיג בחוכמה. הוא למד משפטים וסיים תואר שני.  לא כל משכיל הוא מנהיג , אך כל מנהיג ראוי חייב להיות משכיל. כשראה את אפריקה עומדת לפני השינוי המקווה, הוא האיץ בשחורים ללכת וללמוד מדעים ולהשתלב בלימודי ההשכלה הגבוהה. כל מה שיכשיר אותם להשתלב באפריקה החדשה. כשפרש מהנשיאות נלחם בעוני והחינוך היה בעיניו אחד הכלים החשובים במלחמה זו.

שנאת השונה, היחס אל המיעוטים והחמלה הם דבר נרכש. ואם ניתן לחנך לשנוא, ניתן לחנך גם לאהוב.

"איש אינו נולד כשהוא שונא אדם אחר בגלל גוון עורו, מוצאו או דתו. אנשים לומדים לשנוא, ואם ניתן ללמדם זאת ניתן ללמדם לאהוב, כי האהבה קרובה יותר ללבו של האדם מאשר ניגודה"(מנדלה)

מתינות

נלסון מנדלה בחר בדרך של פיוס ושלום. בנאומים שלו מעולם  לא ניסה לשלהב את הקהל , להפחיד אותו, לעורר את זעמו. מניפולציות של הטמעת פחד ושנאה לא היו שם. הוא נאם במתינות, באחריות והחדיר בקהל שומעיו  את רוח הפיוס.

  • "אל תירא. הירא שונא והשונא הורג. השלך חרבך ומורא לא תדע עוד"(מנדלה)

אומץ לב

היה בו האומץ לחלום חלומות גדולים, האומץ להילחם למען מה שהאמין בו ולהיות נכון לשלם את המחיר. למען ערכים של דמוקרטיה וחירות היה מוכן לשבת במאסר עולם ואף למות.

נשיא ארה"ב ברק אובמה ספד לו ואמר:

"היום בו שוחרר מנדלה היה היום שנתן לי את ההבנה לאן יכול להגיע האדם כשהוא מונע מתוך התקווה ולא מתוך הפחד" .

נכון, הוא לא חף מטעויות וגם לא הציג את עצמו ככזה מעולם, אבל במנהיגים כאלה אני מתקנאת, במיוחד כשאני פותחת את העיתון ביום המחרת, בעוד כל העולם מקונן על לכתו של אחד ממנהיגיו הדגולים, וקוראת על שלושת הבתים של ראש ממשלת ישראל והוצאותיו המנופחות, על העצירה בשיחות עם הפלסטינים, על איראן המאיימת או שלא כל כך (תלוי את מי שואלים), העניים העובדים שמתרבים במדינתנו, הפערים הגדלים והולכים ביניהם לבין העשירים והעדר שוויון הזדמנויות אמיתי לכלל אזרחי ישראל ללא הבדל דת גזע ומין.

ושלא תגידו שלא הזהירו אותנו מראש לא להמליך עלינו מלכים:

"…וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.  וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו… צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר וְאַתֶּם, תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים.  וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא." (שמואל ח)

מתויג , , , ,

סיכום תקופת הפריימריז במפגש הדלקת נר שישי של חנוכה עם המטה של שלי יחימוביץ' במודיעין

הדלקת נר שישי מטה שלי יחימוביץ' במודיעין2 הדלקת נר שישי מטה שלי יחימוביץ' במודיעין3

מילים לסיכום הפריימריז למטה של שלי יחימוביץ' במודיעין- נר שישי, חנוכה, דצמבר 2013:

ימים לא פשוטים עוברים עלינו מאז נודעו תוצאות הבחירות לפריימריז שהחליפו באחת את שלי יחימוביץ', יו"ר המפלגה האידיאולוגית שאנו מעריכים, בבוז'י הרצוג.

הם לא פשוטים כי עבדנו עד כלות למען הצלחתה והאמנו בכל לבנו שתזכה. הם לא פשוטים כי שלי יחימוביץ' הובילה מהפכה שעדיין לא בשלה לפירות של ממש, מהפכה שהציתה בלב רבים מאיתנו תקווה גדולה למפלגה טובה יותר שתהפוך לממשלה טובה יותר, שתהפוך את המדינה שלנו למקום טוב יותר.

אך דווקא בשל הימים הלא פשוטים הללו חשתי צורך להזמין את כולכם לכאן. את המטה של שלי יחימוביץ' במודיעין ואת מי שעזר לנו לנהל את העסק הזה כמו שצריך: רועי סוררו שהיה אחראי על מחוז המרכז ואוריה ועודד (שלא יכול היה להגיע) העוזרים המדהימים של שלי שהיו אחראים להפעיל אותו ואת כולנו.

אני שמחה במיוחד על נוכחותה של חברת הכנסת סתיו שפיר שכמונו התרוצצה ועשתה כמיטב יכולתה למען הצלחתה של שלי יחימוביץ' בפריימריז. חברת כנסת שרק לפני שנתיים הוציאה לרחובות את כולנו כדי להפוך את המדינה שלנו למקום טוב יותר וכעת עושה את אותו הדבר ממשכן הכנסת.

דווקא כשאנו חשים קצת חושך, צריך להדליק נרות ואת הנר של התקווה צריך להדליק מגבוה, מהמקום שממנו רואים חזון.

שום שינוי טוב ועמוק לא קורה ביום אחד, ואין לימוד ללא כמה ניסיונות כושלים המקדימים אותו.

הסבלנות, האמונה, הנאמנות, האופטימיות וההתמדה הם סוד ההצלחה בהגשמת החלומות שלנו.

אני גאה מאד בצוות האיכותי שהקמנו כאן במודיעין, גאה להשתייך אליו ומאמינה שכעת המשימה הרצינית היא להגדיל ולהעצים את הכוחות האלה בתוך המפלגה.

את זה נעשה בהתפקדות למפלגה, כשהמטרה שלנו היא להגדיל את המחנה הסוציאל-דמוקרטי ולהעצים את השפעתו, כדי שבבחירות הבאות, שאין לדעת לעולם מתי יתקיימו, המחנה שלנו יהיה המחנה המנצח.

זכרו את המשפט של ריצ'ארד באך בספרו השחף: "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות".

עינת מיזהר

הדלקת נר שישי מטה שלי יחימוביץ' במודיעין

מתויג , , , ,