ארכיון חודשי: ינואר 2014

מכתב למנהל בית הספר אשל קליינהאוז

15632_10203265583188182_1523594638_n

אל אשל קליינהאוז ,מנהל בית החינוך המשותף חוף השרון

שלום רב

אומרים שבכל רע יש טוב והנה גם הפעם אני מוצאת שזה נכון, כשאני מוצאת את עצמי קוראת נרגשת את המכתב שכתבת לאדם ורטה, המורה לפילוסופיה ומחשבת ישראל שעמד לשימוע לפני פיטורין בבית הספר אורט גרינברג בקרית טבעון לאחר שאחת מתלמידותיו התלוננה כי הוא מבטא בשיעורים דעות "של שמאל קיצוני" ו"יוצא כנגד המדינה שלנו", כפי שכתבה לשר החינוך, שי פירון.

לטובת הקוראים אני מרשה לעצמי לפרסם את המכתב שכתבת למורה, שפורסם כפוסט בקבוצת מורים למחשבת ישראל בפייסבוק.

שלום רב

אני פונה אליך לאחר הפרסומים בעיתונות בדבר הליך הפיטורים אותו הפעילה רשת אורט כנגדך בגין אמירות שאמרת, או המיוחסות לך, במהלך השיעורים.
ראשית אומר שאיני בקיא בפרטי האירוע, מעבר למה שפורסם , על כן הרשתי לעצמי לערוך בירור עם חלק מאנשי החינוך איתם אתה העובד במסגרות השונות, ועדיין אני בטוח שבידי נמצא רק מידע חלקי.
מהדברים עולה מסכת עכורה של כשלים והתנהגויות שאינן הולמות מערכת חינוכית: הראשון ,יכול להישמע טכני במהותו אולם הוא מהותי ,והוא נוגע לאופן הטיפול בתלונת התלמידה. בעידן בו מדובר על ניהול עצמי והעברת האחריות לבתי הספר לא נראה לי סביר שההתכתבות לובשת מסלול בליסטי בין התלמידה לשר החינוך ולרשת אורט מבלי דיון בית ספרי בין באי בית הספר, תלמידים, מורים והורים.
הנושא השני והמהותי לצורך העניין הוא עד כמה נאמרו אמירות שגויות או אסורות בחלל הכיתה ? לפני שנחפש כלל או עקרון מנחה, חשוב להגיד שבשל נפיצות הנושא מרבית המורים נמנעים מעיסוק בנושאים אקטואליים או שנויים במחלוקת בכיתה, ובכך הופכים את המערכת ללא רלוונטית ולעיתים משעממת. גם הגדרת חוזר מנכ"ל ש "… מותר למורה לנקוט עמדה בנושא שנוי במחלוקת, ובלבד שאין הוא מקנה לעמדתו מעמד של עמדה מחייבת" מתווה כיוון אך אינה מבהירה את הערפל. 
אני מאמץ את אבחנתו של צבי לם בדבר חינוך פוליטי וחינוך אידיאולוגי: בשעה שחינוך אידאולוגי נועד: " לגיוס תמיכתו של התלמיד בעמדה פוליטית שמעדיפים מחנכיו או המוסד שבוא הוא מתחנך" (מתוך צבי לם- " לחץ והתנגדות בחינוך"). חינוך פוליטי נועד להקנות לתלמיד אוריינטציה פוליטית ויכולת :"טיפוח אוטונומיה אינטלקטואלית ומוסרית של היחיד." חינוך פוליטי הכרחי לטיפוח חברה אזרחית, דמוקרטית, בריאה המתבססת על אזרחים מעורבים. פיתוח השלד המוסרי של האדם אינו יכול להתפתח בתוך סביבה אשר אינה דנה בסוגיות שנויות במחלוקת, אשר מקדשת אמיתות אלא בודקת ומבקרת אותם תדיר. הציווי הקטגורי של עמנואל קאנט יכול לעזור לנו לברור אם נהגנו כהלכה בכיתה, במקרה דנן: כיצד היינו מצפים ממורה בעל עמדות ההפוכות לשלנו להציג נושא טעון ? או האם תלמידים החושבים אחרת מאיתנו מרגישם נוח בכיתה ויכולים להציג את דעותיהם בחופשיות ?. מהדברים ששמעתי אני למד שאתה עומד בכללים הללו, התמיכה היוצאת הדופן של תלמידיך במקרה הנ"ל מעידות על העוול שנעשה.
אצלנו בבית החינוך המשותף חוף השרון, מאמינים במורים המעודדים חשיבה ואף חשיבה ביקורתית, אנחנו מאמינים שאוריינות פוליטית היא אחת המשימות החשובות של כל מורה, בטח בתחומים אותם אתה מלמד, ונשמח לצרף אותך לצוות המורים שלנו. 
בברכה
אשל קליינהאוז – מנהל בית החינוך המשותף חוף השרון

לכל מי שלא שמע על האירוע  הנה קישור לכתבה בעיתון "הארץ" שמספקת את המידע.

אבל אני בוחרת את הרשומה הזאת להקדיש לך מנהל יקר.

המורה אדם ורטה לא זכה לגיבוי מהמנהל שלו, אך ממך הוא זכה לא רק לגיבוי אלא גם  להצעת עבודה.

כמורה ותיקה  למחשבת ישראל ומחנכת בתיכון, המחשבה הראשונה שעלתה במוחי כשקראתי את מכתבך לאדם ורטה הייתה שהלוואי והייתי זוכה לעבוד כמורה ומחנכת  בבית הספר אותו אתה מנהל.

המעשה שעשית מבטא מנהיגות, אומץ לב ומוסריות מהסוג שמנהלים רבים יודעים לדקלם, אך מעטים נעמדים על שתי רגליהם האחוריות ומביעים את זה במעשה כפי שאתה עשית.

הציטוט שהבאת מצבי לם חשוב אך כמורה למחשבת ישראל, בוודאי לא תתפלא שאותי ריגש  יותר  הציטוט שהבאת מהציווי הקטגורי של עמנואל קאנט, אותו אנחנו מלמדים ביחידת הלימוד הראשונה במחשבת ישראל.

לטובת אלו שלא למדו את השיעור על הצו הקטגורי של קאנט אגיד בקצרה:

קאנט ניסה לקבוע קריטריון אובייקטיבי לקבוע מהו מעשה מוסרי או לא מוסרי, שיפעל תמיד, בדומה לחוקי טבע הפועלים תמיד ולא תלויים במצב רוח, אישיות, תרבות וכד'.

הוא קבע שאדם שעושה מעשה ורוצה לדעת האם המעשה הוא מוסרי צריך לשאול: האם הייתי רוצה שכולם יפעלו כך תמיד?

במידה והתשובות הן כן– כולם וכן – תמיד, סימן המעשה שעשה הוא מוסרי.

ואכן אין דרך טובה מזו להמחיש לכולם עד כמה מוסרי היה מעשהו של אדם ורטה.  אני מעזה לנבא שלא היה מועמד לשימוע לפני פיטורין אם היה מציג עמדה ימנית פוליטית. אני מניחה שאותה תלמידה לא הייתה ממהרת לכתוב מכתב תלונה ישירות אל שר החינוך שי פירון.

אמנם לא קראו לי לשימוע לפני פיטורין בבית ספרי, אך כבעלת בלוג המופץ באופן פומבי (ונחשף גם לעיניים של תלמידים הבוחרים להיכנס ולקרוא בו) ומכיל לא מעט רשומות בהן אני מביעה את דעתי הפוליטית באופן מובהק, אני מודה שחשש כזה התגנב אל לבי לא פעם.

כן ירבו מורים כמו אדם ורטה ומנהלים כמוך, אשל קליינהאוז וכך כולנו נתברך בדור עתיד ערכי, מוסרי, חושב, פלורליסט המעצים את ערכי הדמוקרטיה של מדינת ישראל.

לשמיעת הקלטת השימוע שנעשתה למורה אדם ורטה.

מודעות פרסומת
מתויג , ,

של מי החיים האלה לעזאזל

אריק שרון הקרב האחרון

השבוע לימדתי במסגרת שיעורי מחשבת ישראל על נושא המתת החסד והדילמות המוסריות הקשורות בכך. רצה הגורל והשבוע התדרדר מצבו של ראש הממשלה לשעבר אריק שרון, הנמצא במצב של תרדמת (קומה) כבר שמונה שנים, כליותיו קרסו ונשאלה השאלה האם יש טעם לחברו לדיאליזה ולהמשיך את מצבו באופן מלאכותי תוך סיכון חייו ?

אין פרק שאני מלמדת במחשבת ישראל שלא נתמך ע"י דילמה אקטואלית כזו או אחרת, אך אין ספק שהפעם האקטואליה זימנה לי אפשרות לדיון מרתק בשאלות העולות מהספר "בחרת בחיים" בפרק המדובר.

בעיתון "הארץ" עסקו בדילמות סביב אשפוז שרון בכתבה שכתב עידו אפרתי שעסקה בעיקר בנושא עלות הטיפול בשרון לקופה הציבורית. שם נכתב כי העלות השנתית של אשפוזו היא 1.6 מיליון שקל בשנה ופרופסור אבינועם רכס, יו"ר הלשכה לאתיקה רפואית בהסתדרות הרופאים, אמר שככל הידוע לו, העדיפות שקיבל שרון על פני חולים מן השורה הייתה במתקנים בהם אושפז, באמצעי האישפוז אך לא ברמת ואיכות הטיפול. כיאה למעמדו אושפז שרון בחדר לבד, כשברוב המקרים שוהים שני חולים במצבו באותו חדר והוקצתה לו אחות צמודה. האישפוז שלו חייב גם העסקת מאבטחים סביב השעון ומצלמות אבטחה.

בכיתה, כשעלתה הדילמה על המתת חסד או נכון יותר מיתת חסד (שהיא לא פעולה אקטיבית להריגת החולה ,אלא המנעות מהארכת חייו באופן מלאכותי), שוחחנו בעיקר על השאלה של חיבורו למכונת הדיאליזה. ברשת ב' רואיין רופא מומחה שהסביר שחיבור לדיאליזה יגרום לירידה בלחץ הדם של שרון. מכיוון שהוא נמצא במצב של תרדמת ממילא לחץ הדם שלו נמוך ולא ניתן לתת לו תרופות שיעלו לו את לחץ הדם, דבר שעלול לגרום למותו. מצד שני אם לא יחברו אותו, כל איברי גופו החיוניים יקרסו ומותו צפוי להגיע תוך ימים.

הדיון היה סוער ביותר בכיתה. עלו טענות על ערך השוויון שנפגע בשל העלויות הגבוהות והממושכות בטיפול בו, שממילא אינו יכול להביא להחלמתו, בו בזמן שחולים אחרים יכלו להנות מתקציבים נוספים לתרופות או טיפולים יקרים ולהחלים.

מה הטעם להמשיך את חייו כשאיכות חייו אבדה? מה הטעם להמשיך את חייו כשאיבד משמעות לחייו?

תלמיד אחד טען שאין טעם להמשיך את חייו  "כי הוא זקן, בן 85 וממילא כל חייו מאחוריו. היה טעם להלחם על חיים של ילד או נער במצבו", אמר אותו תלמיד.

הטקסט שהשיב לו לטענותיו היה טקסט הנלמד מתוך ספר הלימוד "מנחת חינוך":

"אף אם יבוא אליהו (הנביא) ויאמר שלא יהיו לאדם חיים אלא שעה או רגע, מכל מקום, התורה לא חילקה בין הורג ילד, שיש לו לחיות כמה שנים, לבין הורג זקן בן מאה. בכל עניין – ההורגו חייב. אף שהוא למיתה עומד, מכל מקום, מחמת הרגע שיש לו עוד שיחיה – על זה חייב".

ספר מנחת חינוך מראה מהי הגישה של היהדות לערך שוויון חייו של אדם צעיר או זקן. כשם שאין הבדל בעונש שמקבל על פי חוק, רוצח של ילד ורוצח של זקן – כך גם צריכה להיות ההתייחסות לערך חיי אדם הנמצא בתרדמת והוא בן 85 או ילד הנמצא באותו מצב. החיים הם בעלי ערך כשלעצמם שלא משתנה בשל הכמות.

תמיכה נוספת בגישה זו הגיעה מכיוונו של הרמב"ם בספרו משנה תורה, שמדבר על חובת פיקוח נפש בשבת גם אם הייתה מפולת ומצאו אדם חי ש"נתרוצץ מוחו ואי אפשר שיבריא", עדיין חובה על כל אדם לעבור על מצוות שמירת השבת למען חיי אותה שעה או רגע שנותרו לאדם לחיות, קובע הרמב"ם.

לגבי השאלה אם יש טעם לחיים שאיבדו את משמעותם הובא טקסט מתוך דבריו של ויקטור פרנקל בספרו "הזעקה הלא נשמעת למשמעות":

"אחת מן השתיים, או שיש משמעות לחיים – ובמקרה זה מן הדין שיקיימו את עצמם, אפילו הם קצרים או שאין משמעות לחיים- ובמקרה זה תוספת שנים אחדות והנצחת דבר נעדר משמעות זה, אף בהן אין הרבה משמעות".

לדברי פרנקל השאלה הקובעת היא אם יש טעם לחייו או אין טעם לחייו , ומי שקובע הוא האדם עצמו (ובמקרה שהוא ללא הכרה האפוטרופוס שלו  או משפחתו הקרובה). לטענת פרנקל המשמעות לחיים היא הסיבה לחיות ולא החיים עצמם, כלומר מבחינת פרנקל אין ערך לחיים כשלעצמם אלא לאיכות החיים.

מי שלא היה בכיתה באותו שיעור סוער הפסיד את החוויה שבזכותה אני מורה כל כך הרבה שנים.

חוויה שכללה שיחה עם בני הנוער  על ערכי מוסר, דילמות מוסריות ולימוד של טקסטים מהמקורות היהודיים המתעמתים עם טקסטים פילוסופיים המתווכחים עמם.

התלמידים חושבים, מרגישים, מעשירים את הידע שלהם, מחזקים את הזהות שלהם ומקצוע לימוד השייך לתחום הרוח מקבל חיזוק חשוב וחיוני לקיומה של חברה מוסרית יותר, פחות קפיטליסטית וחומרנית. חברה מתוקנת שכל אדם בישראל, גם אם אינו מודע לכך, היה שמח לחיות בה.

מי שרוצה להבין עד הסוף מה יקרה לחברה שבה מדעי הרוח נחלשים, מומלץ לו מאד ללכת לצפות בסרט המצויין "הזאב מוול סטריט" המתאר סיפור אמיתי של 'זאב' אחד בלבד מתוך להקה עצומה של 'זאבים' החיים בחברה מושחתת, שבה כסף הוא המטרה וכל האמצעים מקדשים את השגתו. שיא של התדרדרות מוסרית שאפשרית בחברה המזלזלת ומייתרת את חשיבותם של מדעי הרוח, הפילוסופיה והמוסר.

מתויג , , , ,