ארכיון חודשי: מרץ 2014

מר לוי ומיסטר מנדל

מר יהורם לוי

מר יהורם לוי

ביום שישי האחרון צפיתי במהדורת אולפן שישי בערוץ 2. אינני יודעת אם יצא לכם לראות  את הכתבה המרתקת שהכין דני קושמרו על מנהל תיכון עירוני ה' בתל אביב, מר יהורם לוי. אם לא צפיתם אני ממליצה.

מדובר במנהל עם חזון, עם אג'נדה, ערכים, להט ומוסר עבודה.

מוסר העבודה מתבטא בכך שהוא קם מידי יום  ב5.00 בבוקר בירושלים כדי לנסוע שעה באוטובוס לתל אביב ולהגיע ב7.30 לפני כל התלמידים.  הוא עומד בשער בית הספר בעצמו ובודק כל תלמיד הנכנס לבית הספר, אם יש לו תלבושת, אם הוא מאחר, לוחץ ידיים ומברך בברכת בוקר טוב את התלמידים.  מי שאיחר צריך להחזיר את הזמן שהוא איחר בסוף היום ומר לוי נמצא שם כדי להיפגש איתו. במהלך כל היום הוא מהלך במסדרונות, ונכנס ארבע פעמים ביום לשירותים של התלמידים כדי לוודא שהם נקיים ומטופחים.

הערכים שלו מתבטאים במעשים בעיקר ופחות בפלקטים ,כרזות והצהרות. הוא דורש כבוד ונותן כבוד. בתוך שלוש שנים הצליח לשנות את בית הספר מבית ספר בקריסה עם אלימות גבוהה לאחד התיכונים המצליחים והמבוקשים בארץ. ערכים של גבולות, סדר ומשמעת בעולם אבוד ומבולבל.

" איבדנו משהו – איבדנו את הגבולות שלנו", הוא אומר ומספר על אבא שהסביר לו שהוא חבר של הבן שלו.

למר לוי יש חזון. הוא רוצה שהתלמידים שלו יהיו אזרחים למופת. "אני מנסה להנחיל ערך מאוד חשוב של חברה מתוקנת – כבוד אחד לשני, נורמות חברתיות ברורות, גבולות ברורים. אם אנחנו לא עושים את זה, נכשלנו".

כמי שעובדת במערכת החינוך כבר למעלה מ-25 שנים אני יכולה להגיד דבר אחד חד משמעי. הכל תלוי במנהל בית הספר ובאנשים המובילים את הארגון.

המשאב היקר ביותר שיש למערכת החינוך היא האנשים. כל השאר הוא חסר משמעות באמת. זאת הסיבה שאדם אחד, יוצא דופן באיכויותיו, יכול לשנות את העולם.

מורטון ל. מנדל

מורטון ל.מנדל

זה מתקשר לספר שקניתי לעצמי מתנה לפני שבוע: "הסוד טמון באנשים – על ניהול ומנהיגות" של מורטון ל.מנדל.

מנדל,  גדול הפילנתרופים היהודים, המקדיש חלק נכבד מהונו הרב לשינוי פני החברה. בין השאר יזם את הקמת "מכון מנדל למנהיגות" בירושלים והוא מממן ומלווה מקרוב את פעילותו כל השנים. בפרק הראשון בספרו הוא כותב:

"אם תבקשו ממני לסכם את כל מה שאני יודע בכמה מילים, אסתפק במילה אחת קצרה: מי – זה כל הסיפור"

הוא מהלל ומשבח את המשאב האנושי ומעביר היטב את המסר שבמנהיג של האירגון תלויה כל הצלחתו של האירגון.

"ההצלחה מתחילה מלמעלה. אם תתבוננו בהיסטוריה של העולם, תראו שזו בעיקרה היסטוריה של אנשים יוצאים מן הכלל, לטוב ולרע – אברהם לינקולן ווינסטון צ'רצ'יל, לטוב; יוסף סטלין, לרע."

מנהיגות בינונית בעיניו הוא דבר שמשפיע לרעה על התרבות. מנדל מסביר מה הוא מחפש באנשים, ובסדר הזה :

"1. עוצמת -אש אינטלקטואלית

2. ערכים

3. להט

4. מוסר עבודה

5. ניסיון."

ה'  אומר אל שמואל כשהוא בא לבחור את המנהיג הבא:

"אַל-תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ …כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב"(שמואל א ט"ז)

יותר מדי מנהלי בתי ספר משקיעים אנרגיה רבה על הניראות. פחות מדי רואים ללבב. יישר כוח למר לוי. כן ירבו כמותו בישראל.

מודעות פרסומת
מתויג ,

הילדה אמילי

אמילי אימבר

כמי שחיה בעיר מודיעין ב-11 השנים האחרונות שמעתי הגדרות רבות לעירי מאנשים שאינם חיים בה.

"כוורת מלאכותית, עיר נטולת צביון. אין בה רבעים שכל אחד מהם נראה ומרגיש אחרת, אין בה את המרכז הישן, אין בה רחובות עם חנויות לטייל בהם."

אורחים לרגע אמרו גם דברים טובים. "יש בה מקום לזוז, היא מתרוקנת בשעות היום ויש חנייה בשפע, קל להתמצא בה ויש בכל רובע שלה כל מה שצריך: סופרמרקטים, מכבסות, ספרים וכד' שלא לדבר על כך שזאת העיר עם הכי הרבה פארקים ושטחים ירוקים והמבנים בנויים כך שלרוב האנשים יש נוף ושטח פנוי מול המרפסת"

אף אחד לא דיבר איתי על הלב של תושבי מודיעין.

על הלב הזה  אני  רוצה לספר.

כמי שעובדת בחינוך נתקלתי פעמים רבות בתופעה של התגייסות קהילתית לעזרה כשהיא נדרשת. זה תמיד ריגש אותי אך הפעם ההתרגשות שחשתי הייתה עצומה.

מודיעין הגדילה לעשות והכל בזכות ילדה קטנה אחת בת עשר,  תושבת העיר שחלתה במחלה נדירה של סרטן השחלות וגרמה לעיר שלמה להתגייס עבורה מקטן ועד גדול.

זה קרה לפני כשנתיים וחצי כשחלתה לראשונה והייתה אז בת שמונה והתברר שהיא זקוקה לטיפול חדשני בגרמניה, שקופת החולים מגדירה אותו "טיפול ניסיוני" ולכן אינה מממנת אותו ומשפחתה של אמילי לא יכלה לעמוד לבדה בתשלום שהגיע ל- 600 אלף יורו.

כבר אז ביוזמת הנהגת ההורים בתי הספר בעיר החלו ליזום פעולות התרמה בכל בתי הספר בעיר. תנועות הנוער, עסקים מקומיים וגופים שונים נתנו יד ליוזמה, וכל זה קורה שוב היום, לאחר כשנתיים. "כנראה שהמחלה מעולם לא עזבה", סיפר השבוע בעצב שמעון, אביה של אמילי. "בחודשים האחרונים היו ספירות של תאים אדומים ברמה מאוד נמוכה, זה התפתח והגיע לרמות מדאיגות. כרגע אנחנו עומדים מול סוג של צומת, וככל הנראה הולכים לקראת ניתוח משולב בכימותרפיה בארצות הברית, שעלותו מוערכת בחצי מיליון דולר".

תנועת בני עקיבא אספה מעל שלושים אלף שקל ביום אחד, ביום המעשים הטובים. הנהגת ההורים יזמה התרמה ברחבי העיר,שבמסגרתה אספו תרומות של 20 שקלים ויותר מכל משפחה במקום לשלוח את הילדים לבית הספר עם משלוח מנות עתיר קלוריות.

מתאים מאד לחג הפורים שרק חלף ולסיפור מגילת אסתר.

גם שם אסתר נדרשה לממש את ערך הערבות ההדדית, כשעמה היה בסכנת השמדה. היא נדרשה לצאת מאזור הנוחות שלה ולסכן את חייה על מנת שלא לעמוד מנגד כשכל אחיה עומדים בפני סכנה קיומית.

מרדכי הבהיר לה זאת היטב כשאמר לה:

" אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים, כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ …"(אסתר ד)

בבית הספר בו אני עובדת שילבו את ההתרמה לאמילי בפעילות פורים. תלמידים הקימו דוכן למכירת עוגות ואחר כך המשיכו את המכירות במרכז המסחרי הסמוך לבית הספר. רק בפורים הם הצליחו לגייס בדרך הזאת 2500 ש"ח והשבוע ימשיכו ביוזמה.

יש במודיעין קבוצת הכנה לצה"ל שמארגנת טורנירים בכדורגל וכדורסל ומסיבת "זומבה" למען אמילי. בחודש הבא יתקיים מופע התרמה בפארק ענבה.

באחד מהעיתונים המקומיים נכתב: " מודיעין לא ציינה את "יום המעשים הטובים" אלא ממש הסתערה עליו". עמוד שלם בעיתון ניסה לפרט רק חלק מהמעשים שמאות תושבים  ומאות תלמידים עשו ללא תמורה, רק כדי לסייע לזולת.

אז אפשר להגיד על מודיעין מה שרוצים, על כך שהיא בבנייה מתמדת, על כך שאין בה מספיק מסעדות ומקומות בילוי, אבל כל זה מתגמד מול הלב החם והמחבק של האנשים שחיים בה, שמגלים פעם אחר פעם שערבות הדדית ועזרה לזולת הן לא סיסמאות ריקות מתוכן.

אז אמילי היקרה,

אני, כמו כל תושבי מודיעין, מאחלת לך בריאות שלמה.

האהבה והחיבוק שאת ומשפחתך זוכות לו בודאי שיועילו במטרה הזאת.

ולתושבי עירי מודיעין אומר שאני גאה להיות שייכת לעיר הזאת והשכנים אכן טובים בעיני!

אפשרויות לתרומה

העברה ישירה לחשבון הנאמנות בבנק הפועלים  סניף 532 מס' חשבון 501535 ע"ש קו לחיים נאמנות אמילי אמבר

תרומה בכרטיס אשראי בטלפון 03-9250505 ולציין עבור אמילי אמבר

מתויג , , , ,

דליה דורנר לנשיאות

השופטת דליה דורנר

לכבוד יום האישה הבינלאומי אני מבקשת להקדיש את הרשימה הזאת לשופטת דליה דורנר ולקרוא בקול גדול כי הגיע הזמן שתהיה אישה שם בבית הנשיאה.

האמת היא שאם אפשר היה, הייתי רוצה אותה בתור ראשת ממשלה.  אני מחייכת חיוך רחב כשאני מדמיינת ישיבות ממשלה שהיא מנהלת, חוקים שהיא מאשרת, נוהלי עבודה שהיא מקנה. אח…איזו מדינה, אכן ארץ נהדרת.

לצערי זה מאוחר מידי. דורנר יכולה להיות רק נשיאה, ומכיוון שמוסד הנשיאות הוא מספיק חלול ,ניתן ליצוק בו כל תוכן והתוכן שדורנר יכולה ליצוק לתוכו יכול למתן כל ממשלה פראית ככל שתהיה.

מישהי אמרה לי על תפקיד הנשיא שזה תפקיד שדומה למלך, אז 'זרמתי' עם זה ופתחתי את ספר דברים פרק י"ז בחוק המלך ושם כתוב:

 "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:  מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא.  רַק, לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד.   וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד."

אז את ה'מלך'  שלנו ה' לא בוחר אלא חברי הכנסת ולכן הסיכויים של אדם שאינו פוליטיקאי להבחר הם קלושים, אך ברשימה הזאת אני רוצה להראות שאין מתאימה ממנה על פי כל הכללים האחרים.

כשופטת בבית המשפט העליון דורנר זוהתה כדבקה במיוחד בזכויות האדם, וכפרשנית מרחיבה של חוקי היסוד. גם היום היא מרצה לזכויות אדם באקדמיה וזה אחד הדברים שמדינת ישראל זקוקה להם יותר מכל, מישהו שיגיד בקול רם ששמירה על זכויות אדם זה לא התמחות של השמאל. אם אין חוקה, צריך מישהו שידחוף לפחות שיהיו חוקי יסוד, ובישראל חסר חוק יסוד זכויות חברתיות, כמו דיור וקיום, למשל.

מדינה שרבים מאזרחיה מתקשים בפרנסתם, מדינה שבה יותר מ-2 מליון אזרחים חיים בשכירות תחת מרותו של בעל הבית היכול לעשות בהם כמעט ככל העולה על רוחו, מדינה כזאת צריכה שיהיה מישהו שידאג לקיום בכבוד של אזרחיה, ונשיאה כמו דורנר תתן רוח גבית לכל העוסקים במלאכה בבית המחוקקים.

דורנר הגיעה למשרה רמה של שופטת בבית משפט עליון, אולם התחילה את חייה במשפחה ענייה.

היא עלתה לארץ בת עשר מטורקיה, אביה נפטר ואמה הפכה לחד הורית והתקשתה לגדל את ילדיה. בשל כך הועברה למוסד "נווה הילד" בנהריה ולאחר מספר שנים עברה ללמוד בבית הספר הריאלי בחיפה.

בראיון שהעניקה לטלי חרותי-סובר מהעיתון דה מארקר, סיפרה:

"עמדתי בראש המשפחה. אני הייתי המפרנסת שלי ושל אמי, לא היתה אפשרות אחרת. בגיל 20 כבר קניתי דירה…"

רציתם נשיאה "מקרב אחינו"? קיבלתם.

רציתם נשיאה שרגישה לחלשים בחברה? קיבלתם.

רציתם נשיאה ש"לא תרבה סוסים, כסף וזהב"? קיבלתם.

חריפות השכל? קיבלתם.

כבוד למוסד הנשיאות? קיבלתם.

רציתם נשיאה ראויה "שלא תרבה לה נשים"  במובן השלילי הזכור לכולנו? קיבלתם

רציתם נשיאה אמיצה? קיבלתם

לסיכום, אולי אם נפעיל לחץ ציבורי על חברי הכנסת, הם יעזרו לנו לחולל את המהפך הזה בבית הנשיא.

לא עוד נשיא מתוך העולם הפוליטי, אלא נשיאה שבאה מהעם, ישרה, חריפת שכל, ראויה, אמיצה ואישה!

גבירותי ורבותי – אישה!

מתויג , , ,