ארכיון חודשי: ספטמבר 2014

משנה מקום – משנה זהות

סייד קשוע מחפש את עצמו בארצות הברית. הדבר נובע ,על פי מאמריו בטור שלו ב"הארץ" וראיונות ששמעתי בטלויזיה, מכך שבמדינת היהודים בארץ ישראל הוא מתקשה לחיות את זהותו. מבצע "צוק איתן" החריף את ההתמודדות וגרם לו להבין מה שאבא שלו תמיד אמר לו :"בשבילם תמיד תשאר ערבי".

הוא עזב אותנו פיזית אך לא רוחנית. הטור שלו עדיין קיים בעיתון "הארץ" במוסף של יום שישי, ואני עוקבת אחריו בהנאה גדולה מידי שבוע.

התהליך של חיפוש הזהות שלך בארץ נכריה הוא תהליך שהתנסינו בו כעם אלפיים שנות גלות, ורוב עם ישראל עדיין מתנסה בו בימים אלה ממש.

סייד קשוע חותם את דבריו בטור האחרון (12.9.14) במילים אלה:"אני זר במקום אחר עכשיו, ועלי לכתוב על מנת להתגונן מפני אמריקאים ולא ישראלים".

הקשר בין זהות של אדם לבין המקום שבו הוא חי,  הוא קשר מרתק בעיני.

המקום שבו אתה חי קשור קשר מכריע ומשפיע השפעה מכרעת על תהליך בניית הזהות שלך.

לאורך כל ספר דברים מכין משה את בני ישראל לקראת השינוי שיעברו בזהותם עם כניסתם לארץ המובטחת. זהות שהייתה אחת, כשהיו במצרים, עברה תהליך של שינוי כשהיו במדבר, ושוב השתנתה – עם התישבותם בארץ ישראל.

מצרים הרחיקה אותם מהאל ומהאמונה שלהם אל תהומות של בורות ואמונה אלילית מקומית, הנדודים קרבו אותם אל האל שלהם ואל אמונתם המייחדת את זהותם, וההתישבות בארץ שוב גרמה להם , באופן אירוני, להתרחק מהאל שליווה אותם בדרכם אל הארץ המובטחת, ולדבוק באלים המקומיים.

בנבואת אחרית הימים של ישעיה, נבואה שמשקפת פתיחות לעולם ושאיפה לאיחוד כל בני האדם סביב דבר ה' ותורתו, עדיין נדרשים כל אלה שיאמינו באל ללכת למקום אחד:

" וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם." (ישעיהו ב)

החוקים שישות לאומית מחוקקת לעצמה מעידים על זהותה יותר מכל דבר. גם כאן אנו מוצאים חוקים מהותיים הקשורים ליחסים שבין אדם לחברו, חוקים המביעים חמלה וחובת עזרה הדדית – הכלולים במצוות התלויות בארץ. מצוות המוטלות אך ורק על מי שחי במקום הזה – בארץ:

 "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:" (דברים כ"ד)

וזאת רק דוגמה אחת לחוק המשפיע השפעה עצומה על זהותה של הישות הלאומית, המותנה במקום על מנת להתקיים.

הוגי הדעות הציונים הבינו את הקשר בין זהות למקום, אולי יותר מכל אחד אחר. כך למשל כתב א.ד. גורדון בספרו "האומה והעבודה":

"חיינו בגולה אינם חיים. אנחנו עם פרזיטי: אין לנו שורש באדמה, אין קרקע תחת רגלינו. ולא רק במובן הכלכלי אנחנו פרזיטים, כי אם גם ברוח, המחשבה, בשירה, בספרות, באידאלים, בשאיפות אנושיות עליונות. כל זרם בחייהם של אחרים סוחב אותנו, כל רוח מנשבת בעולמם נושאת אותנו…בארץ ישראל אנחנו מבקשים את בית העבודה והיצירה הטבעי שלנו.."

גם מקס נורדאו , שהיה יד ימינו של חוזה המדינה היהודית, הרצל, הגדיר את הבעיתיות של זהותו של היהודי המנותק מהמקום היחיד, שלדעתו של נורדאו, יכל לבטא את מלו זהותו האוטנטית:

" כזה הוא מצבו הנוכחי של היהודי המשוחרר באירופה המערבית. על עצמיותו היהודית ויתר, והאומות מודיעות לו שאת עצמיותן שלהן לא סיגל לו. הוא מתרחק מבני-גזעו, מפני שהאנטישמיות הבאישה את ריחם גם בעיניו שלו, ובני ארצו דוחים אותו מפניהם כשהוא רוצה להידבק בהם. המולדת של הגטו אבדה לו, והארץ שבה נולד מסרבת להיות לו מולדת". (מתוך נאומו בקונגרס הציוני הראשון , 1897)

אני תוהה ביני לבין עצמי, אם סייד קשוע היה קורא את דבריו של נורדאו ושאר ההוגים הציוניים, האם לא היה מבין מראש, שאמריקה היא, כנראה, לא הפיתרון לאדם המחפש מקום שיעניק לו חירות לחיות את זהותו האותנטית – שבמקרה שלו היא זהותו הערבית.

 

מודעות פרסומת
מתויג , , , , ,