תובנות מיום הכיפור האחרון

זה בוודאי יפתיע אחדים מקוראי כשישמעו עד כמה אני אוהבת את יום הכיפורים,אך זוהי האמת לאמיתה.

סיבות רבות יש לי לאהוב את היום הקדוש הזה לעם היהודי גם כאדם חילוני, סיבה אחת מהן היא מספר התובנות העולות לתודעתי ביום זה. בוודאי ישאלו אחדים מכם: למה דווקא ביום זה?! ותשובתי תהיה: ההשראה.

יום הכיפור נותן לי השראה. זהו יום שבו השקט, הזמן שנעצר, ערימת הספרים, שהוכנה בעוד מועד ליד מיטתי, הניקיון של הבית והארוחות המוכנות מראש במקרר, השיתוף וההסכמה הכללית שיום הכיפור הוא יום של מנוחה, ואין אדם המצפה ממני ביום זה לעבוד, כך גם מצפוני לא מייסר אותי על ה'בטלה' שבישיבה ממושכת עם ספר ביד או עם עט כתיבה או כל דבר אחר שבחרתי לעשות ביום זה, והוא אינו לצורך פרנסתי הגשמית, אלא אך ורק לצורך פרנסת הנפש המשתוקקת לטיפוחה וסוף סוף גם זוכה לכך באופן מלא. להלן רשימה חלקית מהתובנות שעלו בי ביום הכיפורים האחרון:

תובנות על הסליחה

בערב יום כיפור ביקשתי סליחה. לא בנוסח ההמוני הפונה אל המון ללא פנים ושם ומבקש סליחה בלי לחכות לתגובה כלשהי, אלא סליחה ספציפית ממי שאני יודעת שפגעתי בו, אם כי לא הייתה לי כוונת זדון, התוצאה קרתה. לא המתנתי ליום הכיפור לבקשת הסליחה. היו לי נסיונות בדרכים שונות לבקש סליחה כבר קודם. ביום הכיפור ניסחתי את בקשת הסליחה מחדש, ואף ציינתי שהפעם, לכבוד יום הכיפור אני שבה ומבקשת אותה.

"והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול אלא ימחול לו מיד" נאמר בהלכות יום הכיפור והרמב"ם אומר שאם הנפגע לא מחל לאחר שלוש ניסיונות פיוס הוא הופך לחוטא. כי כולנו בני-אדם ואל לו לנפגע להתמלא בגאווה מנופחת , כאילו הפגיעה בו היא חילול הקודש. על הנפגע "למחול בלב שלם ובנפש חפצה". אך יותר מכך, בבקשת הסליחה יש משום השפלה. קשה לנו להבליט את חולשתנו , בכל הודאה בטעות יש משום הפגנת חולשה. הפוגע שהחליש את הנפגע, מחליש את עצמו במודע בעצם בקשת הסליחה ובכך הוא משיב את האיזון לכנו. אם לאחר שלוש פעמים הנפגע לא מחל, הוא הופך לפוגע כי שיווי המשקל מופר עתה לכיוונו של הפוגע שהפך לנפגע ואילו הנפגע הפך בגאוות ליבו לחוטא.

סליחה אמיתית היא זו שמחזירה את היחסים למסלול שהיה שם קודם. עד לרגע זה אינני יודעת אם קיבלתי את הסליחה במלואה, אולם אני יודעת שהדבר החשוב ביותר, מבחינתי, קרה – ביקשתי אותה, ביקשתי לפחות שלוש פעמים וביקשתי אותה מכל הלב.

תובנות על חשיבות החינוך

אין כאן חדשות מרעישות מבחינתי, כיוון שחשיבות החינוך בעיני קיימת ושרירה והיא חלק חשוב ממהותי, מאמונתי וממעשי, אך לעיתים אתה שומע או קורא משפט שמנסח הרצאות שלמות בשורות ספורות וכך היה גם ביום הכיפור הזה. את המשפט מצאתי בפייסבוק על גבי התמונה הזאת.

קונפוציוס על חשיבות החינוך

שיתפתי בתובנה הזאת על קיר הפייסבוק שלי, ועמיתה שלי למקצוע החינוך הגיבה וכתבה שעכשיו היא מבינה מדוע לא משקיעים בחינוך. אף אחד לא מתכנן ל-100 שנים. לא שרי חינוך ולא ראשי ממשלות. מתי ראיתם תוכנית עבודה ל-100 השנים הבאות? אם לא תוכנית עבודה, אז מסמך המכריז על הצהרת כוונות ל-100 השנים הבאות?

אבל, וזה אבל חשוב –  הורים כן מתכננים ל-100 השנים הבאות ואף יותר מזה. הם מתכננים ל-120 שנים שבהם הם מיחלים לילדם לחיות, ואף מרחיבים ומתכננים מעל זה לנכדים שיוולדו בהמשך. אולי אם הייתה התאמה בין כוונות ההורים לכוונות ראשי הממשלה ושרי החינוך – היינו במקום אחר.

תובנות בקשר לזוטות ולהבלים שאנו מעמיסים על עצמנו

אחד הספרים ששמחתי לחזור ולקרוא בהם ביום הכיפור הזה היה הספר האגדי:"שלושה בסירה אחת". אין ספור תובנות הספר מייצר לאדם הקורא בו, ויהיה גילו אשר יהיה. התובנה שבחרה לחלחל לתוכי ביום הזה הייתה מתוך קריאה בקטע הבא:

על הנטייה לאגור זוטות והבלים מהספר שלושה בסירה אחת

למי שעדיין לא קרא את הספר אזכיר שמדובר בקטע בו הם עורכים רשימה של ציוד שאותו הם 'צריכים' לקחת איתם לחופשת השיט על הסירה בנהר. כשהם רואים את הרשימה הם מבינים שאין סירה בגודל המתאים לנשיאת הציוד, היכולה לשוט בנהר התמזה.

הקטע הזה התחבר לי באופן מופתי עם שני מנהגים יהודיים החוברים השנה: התשליך ושנת השמיטה.

לקראת יום הכיפור היהודים עורכים טקס הנקרא תשליך.

נהוג ללכת ביום הראשון של ראש השנה, אחרי הצהריים, לשפת הים או לנהר שבהם מצויים דגים, ומתפללים שם תפילה מיוחדת ששמה תשליך, שהיא בקשה להשלכת העבירות אל מצולות ים, על-פי הפסוק "…וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם" (מיכה ז', יט). בקרב חלק מעדות הספרדים מכנים את התפילה "ותשליך" ולא "תשליך" כפי הניסוח בפסוק. מקובל לנער את שולי הבגדים כסמל להתנערות מהעוונות.

בנוסף לכל אנחנו בפתחה של שנת השמיטה.

בשנת השמיטה נוהגות מספר מצוות מן התורה. מצוות אלו עוסקות בעזיבת אחיזתו של האדם בנכסיו הגשמיים: שמיטת קרקעות – איסור על עבודת האדמה והנאה מתוצרתה – ושמיטת כספים – מחיקת חובות.

השילוב של שני המנהגים עם קריאת הקטע המקסים מהספר "שלושה בסירה אחת" השלימו לי את התובנה החשובה הזו, לערוך רשימה של כל הדברים שאינני יכולה לחיות בלעדיהם, ולגלות, ברוב המקרים, שהם בבעלותי זה מכבר. לגלות כמה זוטות והבלים אנחנו מעמיסים על עצמנו ולחפש את המועד הנכון (רצוי בהקדם) להיפטר מהם.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה מתוך: http://cafe.themarker.com/

מודעות פרסומת
מתויג , , , , ,

מחשבה אחת על “תובנות מיום הכיפור האחרון

  1. הדי הגיב:

    יום זה וכן ראש השנה, מטרתן – התעוררות. רוצה מילה אחרת? קחי: התבוננות. ובאמת אפשר לראות את הרסיסים של ההתבוננות ברשומה שלך. 🙂
    נקודה לציון. אחרי שלוש נסיונות בקשת מחילה מצד הפוגע, הנפגע הופך להיות אכזרי. ד"א – אכזרי על עצמו. משום שתמיד ילך עם הקפדה בלבו "פגעו בי".
    בבקשת הסליחה אין משום השפלה. אדרבה, יש כאן משום ענווה. משום ערך (אדם בעל ערך). רק אדם הרודף כבוד יחוש במעשה בקשת המחילה – השפלה. "היכן כבודי?" ישאל את עצמו.
    שנזכה להתעוררות יום יום. שנה טובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: