קטגוריה: פוליטיקה

רקפת ואני

רקפת רוסק-עמינח4

 

רקפת רוסק-עמינח מרוויחה יותר מ-6 מיליון ש"ח בשנה.

איך זה מרגיש להרוויח חצי מיליון ש"ח כל חודש?

פי 60 יותר ממני?

הקשבתי כמו רבים אחרים ביום רביעי לתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, ששודרה בערוץ 2. תוכנית בה ראיינה אילנה דיין את מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח.

אני מוכרחה להודות שהיא שבתה את ליבי, רקפת. אישה חזקה, חכמה, שמצליחה לפלס את דרכה בהצטיינות יתרה בכל מה שהיא נוגעת בו בחייה. הקשבתי לה קשב רב וכמעט שהצלחתי לסלוח לה על הכל. היו פעמים שאפילו חשבתי שאילנה דיין פשוט לא מבינה מה שרקפת אומרת לה, שהיא באמת מתבלבלת.

על האפשרות למחוק חוב של 150,000,000 ש"ח לדנקנר על מנת להקטין את ההפסד לבנק, לבעלי המניות ולנו – החוסכים לפנסיה, שוכנעתי שבנקודת הזמן הזאת, מבחינה כלכלית זה היה הדבר הנכון לעשות.

רקפת הסבירה ששיעורי ההפסדים שבאים מאשראי במגזר העיסקי הרבה יותר נמוכים מאשר שיעורי ההפסדים במגזרים האחרים – במגזר העסקים הקטנים ובמגזר משקי הבית. יש שוויון – אנחנו פשוט לא רואים אותו. אולי בגלל שצלמי פפרצי מפספסים את פגישות המנ"כלית עם אלה שלא עומדים בתשלומי המשכנתא בבתי הקפה השונים. "תמונות עם דיאט קולה שלא אומרות כלום", כפי שרקפת מכנה את התמונה שהנציחה את הפגישה שלה עם בעל החוב המפורסם נוחי דנקנר.

על ההצלחה של שלי יחימוביץ',יו"ר האופוזיציה אז, לטרפד את המהלך שואלת רקפת רוסק-עמינח: "אבל מה יצא מזה? שום דבר לא יצא מזה." מבחינה כלכלית היא כנראה שוב צודקת, החוב עדיין קיים. הכסף של הציבור ניזוק והנזק לא הוקטן.

לעומתה, שלי יחימוביץ' בטוחה שהלקח נלמד. בפוסט שכתבה בפייסבוק היא כתבה: "ראשי הבנקים לא יכולים יותר להעניק הלוואות פרועות בלי בטוחות לחבריהם הטייקונים…לציבור יש כח".

אינני יודעת אם הלקח נלמד לעומקו. אולי בגלל העניין הזה של השכר שהמם אותי שוב והסיח את דעתי מכל השאר.

שואלת אותה אילנה דיין בראיון: "השכר שלך הוא פי 128 משכר המינימום. פי 60 מהשכר הממוצע במשק. מה מצדיק שכר כזה?"

רקפת לא יודעת מה לענות על השאלה הזאת.

בין שאר הדברים שהיא אומרת: "…אני רק באה ואומרת שככל שהשכר קשור לביצועים, וקשור לגודל האחריות, וקשור לגודל התפקיד, הוא צריך להיות סביר. מה הוא המספר? אפשר לקיים דיון…זה דיון רחב מידי, וגם אין לו פורמולה. אין".

רקפת רוסק-עמינח לא בודקת את היתרה שלה בבנק ואין לה מושג מהי.

אני מקשיבה וחושבת לעצמי שלפי הקריטריונים האלה, גם אני כמורה ומחנכת במערכת החינוך צריכה להרויח סכומים דומים.

השכר שלי קשור לביצועים – התלמידים שלי מסיימים בהצלחה יתרה את בית הספר. אם הוא קשור לגודל האחריות – מהי אחריות גדולה יותר מאשר האחריות על  הנכס שנקרא אדם?! הורים מפקידים בידינו את הנכס היקר ביותר שיש להם – האם אין זה מבטא את גודל האחריות שיש לתפקיד ההוראה והחינוך? האם אין זה אומר משהו על גודל התפקיד שלנו – המורים?

כששאלתי כמה אנשים על העניין הזה, הם ענו לי שמדובר כאן בעולם העיסקי. מדובר כאן ביכולת שלה להעצים את הכלכלה.

אבל איך יש לה יכולת כזאת? שאלתי.

מישהו עבד קשה כדי להעניק לה את הכלים. מישהו לימד אותה לקרוא ולכתוב, מישהו לימד אותה מספרים, לחשוב, לחשב, ללמוד מטעויות של אחרים. מישהו לימד אותה מה מותר ומה אסור. מישהו שימן לה את הגלגלים במוח כל יום, שעה אחר שעה, בזמן שההורים שלה יצאו לעמל יומם.

אם המורים לא היו עושים את תפקידם באחריות האם הייתה יכולה להגיע למקום הזה שבו היא מעצימה את הכלכלה?

אז איך זה יתכן שמנכ"לית בנק מרוויחה פי 60 ממני – מורה ומחנכת בישראל?

ומה זה אומר עלינו כחברה? ואיפה המחוקקים שישימו סוף לחגיגות שכר הבכירים על חשבון הציבור?

 "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ, אֵיפָה וְאֵיפָה:  גְּדוֹלָה, וּקְטַנָּה.אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן, יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.  כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה:  כֹּל, עֹשֵׂה עָוֶל. "        דברים כ"ה

 

מודעות פרסומת
מתויג , ,

טיול לברצלונה

  פארק גואל של גאודי בברצלונה

אין כמו הפסקה מהשיגרה השוחקת של היום יום ותמיד מזדמנת סיבה טובה לפרגן לעצמך אחת כזאת.

אצלי הייתה זאת  יום ההולדת של בתי הצעירה – בת ה-18, יהל.

היה לי חשוב לבחור בקפידה את סוג החופש שנעשה ביחד כדי לגרום לה להנות באמת מכל רגע ולכן ידעתי מייד שזאת חייבת להיות ספרד, שהיא בבחינת חלום שלה מגיל צעיר. הגיל שבו התחילה את ההתמכרות לכל מיני סדרות ספרדיות בטלויזייה, שגרמו לה להתאהב בעם הספרדי, במנטליות הספרדית ובעיקר בשפה הספרדית.

כבר בטיסה לברצלונה הבנתי שהמתורגמנית שלי כנראה לא תביא לי כל כך הרבה תועלת. הטיסה הייתה הזמן הראשון שהיה לי להעמיק ולקרוא קצת על ברצלונה ואני מודה בבושת פנים שרק כך הבנתי, שהשפה המדוברת שם היא קטלונית ולא ספרדית, שאולי הניגון לזר נשמע דומה, אך המילים שונות לחלוטין.

מהרגע שנחתנו,  בכל יום שעבר,  הבנו יותר ויותר עד כמה הזהות הנפרדת של ברצלונה מספרד חשובה לתושבים, שעירם היא בירת המחוז הקטלוני האוטונומי. בירה שיש לה מנהל עצמאי ,דגל משלה ועירייה משלה, היא מקימה משטרה משלה, שעתידה להחליף את משטרת ספרד ברוב חלקי המחוז הקטלוני.

בקיצור,דמיינו תייר שחלם תמיד להגיע לישראל ונוחת בפלסטין, מחפש עברית ומוצא ערבית, מחפש אהבה לישראל וליהודים ברחובות ומוצא שנאה והתנכרות. למעט ההבדלים הרבים הקיימים בהשוואה המוזרה הזאת, כמו זה שאין שם חייל אחד, אין גדרות הפרדה ,לא זורקים אבנים בשום מקום והמחוז הקטלוני הוא מרהיב ביופיו, כמו ברצלונה.

בקריאת ההיסטוריה של קטלוניה יותר לעומק חשבתי לעצמי שיותר נכון יהיה להשוות את הקטלונים דווקא ליהודים ואת ברצלונה לירושלים.

משהו שם היה לי דומה. ההיסטוריה של המקום מתחילה 2500 שנים לפנה"ס, ממשיכים דרך הרומאים שכבשו ב218 לפנה"ס, ב717 קטלוניה נכבשת ע"י המוסלמים ואז מתחיל ההבדל הגדול בין ירושלים לברצלונה…ב801 לספירה המוסלמים מגורשים וקרל הגדול מקים אזור חיץ בין העולם הנוצרי למוסלמי. הנצרות משתלטת וכך כל קטלוניה מתמלאת בסמלים נוצריים נוסח 'מגדל בבל' של גאודיׁ(הכנסייה סאגראדה פמיליה שהחל לבנות ב-1883)  שעד היום לא נשלמה מלאכתו ויש אומרים שלעולם לא תושלם.

20140406_124456

ב1479 כשפרננדו השני מתחתן עם איזבלה, המזכירה את איזבל המקראית לא רק בשמה, אלא גם ב'אהבתה' לעם ישראל, מגורשים גם היהודים בהתקף של אדיקות דתית, קהילות יהודיות גדולות ובעלות עוצמה מסחרית ורוחנית. היהודים הועמדו בפני הברירה: להתנצר או לעזוב תוך ארבעה חודשים. חלק מהיהודים העדיפו להתנצר, לפחות למראית עין, ונשארו בספרד כאנוסים

סיור בשוק של ברצלונה הוא משהו שלא תמצא בשום מקום בארץ הקודש או במדינות המוסלמיות שבאזור הים התיכון. ירכיים של חזיר מיובש יורדים מהתקרה כשהם תלויים להם להנאת הרוכלים והקונים, שרצים כמו סרטנים ועוד מינים לא מזוהים, קשורים ברגליהם, מוצגים לראווה על גבי רסיסי קרח ורק הפירות המוכרים והאהובים יכולים להזכיר לך במשהו את שוק מחנה יהודה, אולי גם הממתקים הדומים לחלווה והדבלים.

20140408_193015 20140408_193432

במהלך הביקור שלנו בברצלונה, הפסידה הקבוצה בכדורגל באליפות אירופה לספרדים.  אני אישית, לא הבחנתי באבל כי לא הסתובבתי במקומות הנכונים, אך הבנתי שמי שהסתובב שם למד אבל והשפלה מה  הם.

חזרנו לארץ שמחות. הביקור היה מוצלח, נהנינו מכל רגע.

בבית, ביום הגעתנו הטלויזיה הייתה פתוחה, אייל גולן עדיין בכותרות, בנט מאיים על הממשלה בפרישה, קרי כן מיואש, קרי לא מיואש, הפלסטינים אשמים או אנחנו. רק אז מחלחלת התובנה לעומק התודעה – אנחנו חור במזרח התיכון.  סוג של נפוליאון עם רגשי נחיתות, שרוצה לכבוש את תודעת העולם מבלי לזכור שאחרי הכל הוא אדם אחד קטן.

אולי אם נחשיב את עצמנו פחות, אולי אם יהיו לנו מנהיגים צנועים יותר, ניקח את עצמנו בפרופורציות הנכונות.

לא רק אנחנו, גם השותפים שלנו לפראנויה ולמצעד האיוולת: הפלסטינים. כי איך אמר כבר החכם באדם?

"אִוֶּלֶת אָדָם, תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ" (משלי ג')

 

 

מתויג , , , , , ,

מכתב למנהל בית הספר אשל קליינהאוז

15632_10203265583188182_1523594638_n

אל אשל קליינהאוז ,מנהל בית החינוך המשותף חוף השרון

שלום רב

אומרים שבכל רע יש טוב והנה גם הפעם אני מוצאת שזה נכון, כשאני מוצאת את עצמי קוראת נרגשת את המכתב שכתבת לאדם ורטה, המורה לפילוסופיה ומחשבת ישראל שעמד לשימוע לפני פיטורין בבית הספר אורט גרינברג בקרית טבעון לאחר שאחת מתלמידותיו התלוננה כי הוא מבטא בשיעורים דעות "של שמאל קיצוני" ו"יוצא כנגד המדינה שלנו", כפי שכתבה לשר החינוך, שי פירון.

לטובת הקוראים אני מרשה לעצמי לפרסם את המכתב שכתבת למורה, שפורסם כפוסט בקבוצת מורים למחשבת ישראל בפייסבוק.

שלום רב

אני פונה אליך לאחר הפרסומים בעיתונות בדבר הליך הפיטורים אותו הפעילה רשת אורט כנגדך בגין אמירות שאמרת, או המיוחסות לך, במהלך השיעורים.
ראשית אומר שאיני בקיא בפרטי האירוע, מעבר למה שפורסם , על כן הרשתי לעצמי לערוך בירור עם חלק מאנשי החינוך איתם אתה העובד במסגרות השונות, ועדיין אני בטוח שבידי נמצא רק מידע חלקי.
מהדברים עולה מסכת עכורה של כשלים והתנהגויות שאינן הולמות מערכת חינוכית: הראשון ,יכול להישמע טכני במהותו אולם הוא מהותי ,והוא נוגע לאופן הטיפול בתלונת התלמידה. בעידן בו מדובר על ניהול עצמי והעברת האחריות לבתי הספר לא נראה לי סביר שההתכתבות לובשת מסלול בליסטי בין התלמידה לשר החינוך ולרשת אורט מבלי דיון בית ספרי בין באי בית הספר, תלמידים, מורים והורים.
הנושא השני והמהותי לצורך העניין הוא עד כמה נאמרו אמירות שגויות או אסורות בחלל הכיתה ? לפני שנחפש כלל או עקרון מנחה, חשוב להגיד שבשל נפיצות הנושא מרבית המורים נמנעים מעיסוק בנושאים אקטואליים או שנויים במחלוקת בכיתה, ובכך הופכים את המערכת ללא רלוונטית ולעיתים משעממת. גם הגדרת חוזר מנכ"ל ש "… מותר למורה לנקוט עמדה בנושא שנוי במחלוקת, ובלבד שאין הוא מקנה לעמדתו מעמד של עמדה מחייבת" מתווה כיוון אך אינה מבהירה את הערפל. 
אני מאמץ את אבחנתו של צבי לם בדבר חינוך פוליטי וחינוך אידיאולוגי: בשעה שחינוך אידאולוגי נועד: " לגיוס תמיכתו של התלמיד בעמדה פוליטית שמעדיפים מחנכיו או המוסד שבוא הוא מתחנך" (מתוך צבי לם- " לחץ והתנגדות בחינוך"). חינוך פוליטי נועד להקנות לתלמיד אוריינטציה פוליטית ויכולת :"טיפוח אוטונומיה אינטלקטואלית ומוסרית של היחיד." חינוך פוליטי הכרחי לטיפוח חברה אזרחית, דמוקרטית, בריאה המתבססת על אזרחים מעורבים. פיתוח השלד המוסרי של האדם אינו יכול להתפתח בתוך סביבה אשר אינה דנה בסוגיות שנויות במחלוקת, אשר מקדשת אמיתות אלא בודקת ומבקרת אותם תדיר. הציווי הקטגורי של עמנואל קאנט יכול לעזור לנו לברור אם נהגנו כהלכה בכיתה, במקרה דנן: כיצד היינו מצפים ממורה בעל עמדות ההפוכות לשלנו להציג נושא טעון ? או האם תלמידים החושבים אחרת מאיתנו מרגישם נוח בכיתה ויכולים להציג את דעותיהם בחופשיות ?. מהדברים ששמעתי אני למד שאתה עומד בכללים הללו, התמיכה היוצאת הדופן של תלמידיך במקרה הנ"ל מעידות על העוול שנעשה.
אצלנו בבית החינוך המשותף חוף השרון, מאמינים במורים המעודדים חשיבה ואף חשיבה ביקורתית, אנחנו מאמינים שאוריינות פוליטית היא אחת המשימות החשובות של כל מורה, בטח בתחומים אותם אתה מלמד, ונשמח לצרף אותך לצוות המורים שלנו. 
בברכה
אשל קליינהאוז – מנהל בית החינוך המשותף חוף השרון

לכל מי שלא שמע על האירוע  הנה קישור לכתבה בעיתון "הארץ" שמספקת את המידע.

אבל אני בוחרת את הרשומה הזאת להקדיש לך מנהל יקר.

המורה אדם ורטה לא זכה לגיבוי מהמנהל שלו, אך ממך הוא זכה לא רק לגיבוי אלא גם  להצעת עבודה.

כמורה ותיקה  למחשבת ישראל ומחנכת בתיכון, המחשבה הראשונה שעלתה במוחי כשקראתי את מכתבך לאדם ורטה הייתה שהלוואי והייתי זוכה לעבוד כמורה ומחנכת  בבית הספר אותו אתה מנהל.

המעשה שעשית מבטא מנהיגות, אומץ לב ומוסריות מהסוג שמנהלים רבים יודעים לדקלם, אך מעטים נעמדים על שתי רגליהם האחוריות ומביעים את זה במעשה כפי שאתה עשית.

הציטוט שהבאת מצבי לם חשוב אך כמורה למחשבת ישראל, בוודאי לא תתפלא שאותי ריגש  יותר  הציטוט שהבאת מהציווי הקטגורי של עמנואל קאנט, אותו אנחנו מלמדים ביחידת הלימוד הראשונה במחשבת ישראל.

לטובת אלו שלא למדו את השיעור על הצו הקטגורי של קאנט אגיד בקצרה:

קאנט ניסה לקבוע קריטריון אובייקטיבי לקבוע מהו מעשה מוסרי או לא מוסרי, שיפעל תמיד, בדומה לחוקי טבע הפועלים תמיד ולא תלויים במצב רוח, אישיות, תרבות וכד'.

הוא קבע שאדם שעושה מעשה ורוצה לדעת האם המעשה הוא מוסרי צריך לשאול: האם הייתי רוצה שכולם יפעלו כך תמיד?

במידה והתשובות הן כן– כולם וכן – תמיד, סימן המעשה שעשה הוא מוסרי.

ואכן אין דרך טובה מזו להמחיש לכולם עד כמה מוסרי היה מעשהו של אדם ורטה.  אני מעזה לנבא שלא היה מועמד לשימוע לפני פיטורין אם היה מציג עמדה ימנית פוליטית. אני מניחה שאותה תלמידה לא הייתה ממהרת לכתוב מכתב תלונה ישירות אל שר החינוך שי פירון.

אמנם לא קראו לי לשימוע לפני פיטורין בבית ספרי, אך כבעלת בלוג המופץ באופן פומבי (ונחשף גם לעיניים של תלמידים הבוחרים להיכנס ולקרוא בו) ומכיל לא מעט רשומות בהן אני מביעה את דעתי הפוליטית באופן מובהק, אני מודה שחשש כזה התגנב אל לבי לא פעם.

כן ירבו מורים כמו אדם ורטה ומנהלים כמוך, אשל קליינהאוז וכך כולנו נתברך בדור עתיד ערכי, מוסרי, חושב, פלורליסט המעצים את ערכי הדמוקרטיה של מדינת ישראל.

לשמיעת הקלטת השימוע שנעשתה למורה אדם ורטה.

מתויג , ,

שובניזם שמתחפש לפמיניזם

חבר הכנסת אראל מרגלית החליט להתפייט לקראת שבת.

בדף שלו בפייסבוק כתב: "לכבוד פרשת השבוע רציתי לכתוב דבר תורה על שלוש נשים גדולות, שהמנהיגות שלהן שינתה את גורלו של עם ישראל."

בדברי ההקדמה לפרשנות שכתב לפרשת השבוע הוא ממשיך וכותב:"דבי רעייתי ואני הורים לשלוש בנות מופלאות, ובחרתי להקדיש להן את המחשבות שלי על פרשת השבוע, שעוסקת במנהיגות נשית. שלוש נשים שמשתפות פעולה במטרה להציל תינוק אחד, אמא, אחות ונסיכה שעושות יד אחת כדי להציל את המנהיג הבא של עם ישראל מבלי לדעת שזה מה שצופן העתיד. תינוק שאילולא גבורתן של שלוש הנשים הללו ספק אם היה מצליח לשרוד. סיפור מדהים שהגיבורה האמיתית שלו היא ילדה בת שמונה עם תושייה מופלאה ויכולת אלתור."

לכאורה דברי שבח והלל על נשים ועל מנהיגותן ולמה שלא אשמח בדברים אלה?

ובכן, האמת היא שאראל מרגלית נפל למלכודת שהיטיבו ליפול אליה כותבי המקרא וחכמינו זכרונם לברכה.  הנטייה להלל את הנשים בהקשר של רחמן, הטיפול בילדיהן , האומץ, המסירות, התושייה. כל התכונות הללו כשהן בהקשר לטיפול בילדים זוכות לשיר הלל. זהו האזור הבטוח שבו  צריכות הנשים לפעול ושם לכאורה יש להן שטח רחב וחופשי. אם יפעלו כמצופה מהן יזכו לשבח והלל. אולם כשהתכונות הללו מתקשרות לכל דבר אחר מחוץ לגידול הילדים, חינוכם והטיפול במנהיג הבא ( התינוק, הבעל), שם יש נטייה לבקר את האישה שיצאה בחוצפתה מהאזור שהוקצה לה על ידי הגבר. שם היא תזכה לגנאי ולעיתים גם לעונשים קשים.

כך למשל חז"ל מבקרים את מנוח שנתן לאישתו להנהיג אותו:

"אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה שנאמר (שופטים יג, יא) 'ויקם וילך מנוח אחרי אשתו'…אחרי דבריה ועצתה" (בבלי, ערובין יח ב)

וכשהאישה מיעצת בתחומים 'גבריים':

"ואמר רב כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם" (בבלי, בבא מציעא נט א)

נשים מנהיגות כשלעצמן – לא יקום ולא יהיה.

האישה פסולה לתפקיד שופטת‏. כמו כן נפסלה האשה לתפקיד מלכה (במובן של שליטה -להבדיל מאשת מלך).

Cquote2.svg שום תשים עליך מלך – ולא מלכה. מלמד שאין מעידין אישה במלכות וכן כל משימות שבישראל אין ממנין בהן אלא איש. Cquote1.svg
– מדרש תנאים (המדרש הגדול), וכן ברמב"ם‏.

חז"ל פסקו שאשה לא תהיה מורה לילדים קטנים בשל צניעות‏‏, לא תקרא בתורה בציבור מפני "כבוד הציבור"‏, לא תשא כלי נשק‏‏, ולא תשתתף במלחמה, מפני שאין דרכה בכך‏‏, אלא אם כן מדובר במלחמת מצווה‏‏.

הנשים במקרא תוארו לרוב באופן שטחי. תלותה של האישה ביחסים עם גבר (לרוב אב או בעל) אשר במסגרתם ייקבעו חובותיה וזכויותיה, אופיינית למעמד רוב הנשים בעולם בתקופת המקרא. יוצאות דופן במקצת הן  חולדה הנביאה, שאומנם ניבאה לבכירי העם, אך היחידות שמסופר כי שימשו בתפקידים ציבוריים משמעותיים הן עתליה – המתוארת בתנ"ך כ"מרשעת" שתפסה את השלטון ביהודה בכוח, תוך הרג משפחת המלוכה – ודבורה הנביאה, ששימשה כשופטת – והתנ"ך אינו מרחיב עליה בפרטים. אישה חשובה נוספת המוזכרת במקרא היא מלכת שבא, שביקרה את המלך שלמה בשביל להתרשם מחכמתו, ונתנה לו ממון רב. עם זאת, מלכת שבא לא הייתה ישראלית, אינה מתוארת בהקשרים נוספים ואצל חז"ל היא מתוארת כמי שהעניקה מחסדיה לשלמה ובעקבות כך גם ילדה לו ילד (או ילדה).

לסיכום, אראל מרגלית מהלל את מנהיגות הנשים המגנות על המנהיג הבא ומטפחות אותו ומקדיש את הפרשנות לפרשה שכתב לשלושת בנותיו. אינני רוצה להעמיק יתר על המידה בניתוח פסיכולוגי על תת המודע של ח"כ אראל מרגלית (האם הוא רואה את עצמו כמנהיג הבא ובנותיו ואשתו הן בבחינת מרים יוכבד ובת פרעה?) אך שאלה אחרת אינה יכולה להניח ולהפסיק לנקר במוחי.

אולי ההזדהות שלו עם חז"ל וכותבי המקרא לגבי תפקידן של הנשים ותחום פועלן יכול להסביר למה קשה לו כל כך עם שלי יחימוביץ' ולמה התקשה לקבלה כיו"ר מפלגת העבודה?

מתויג , ,

מתוך תקווה ולא מתוך פחד

nelson_mandela

במהלך שבוע איבדנו אנשים יקרים שחלפו מהעולם בזה אחר זה והיו כאלה שכינו את חג החנוכה הזה חג כיבוי המאורות.

הראשונים יקרים בעיקר לנו, מדינת ישראל. סמלי תרבות ישראלית שזר לא יבין. אריק אינשטיין וספי ריבלין, אך השלישי הוא איש יקר במימדים החוצים את הגבולות הצרים של מדינת ישראל –  נלסון מנדלה.  בעוד אנחנו מקשיבים לניגון השיר  "אני ואתה נשנה את העולם" ששר אריק אינשטיין אבד מהעולם נלסון מנדלה שהפך את השורה הזאת ממילים למעשים.

"ראינו בו את מה שחיפשנו בתוכנו",  ספד לנלסון מנדלה  נשיא דרום אפריקה ג'יקוב זומה.

ואכן זה נכון,  שהרי כל מה שראינו בו הוא בדיוק מה שאנחנו מחפשים בהם, במנהיגים שלנו. מחפשים ולא מוצאים.

עוצמה מוסרית

נלסון מנדלה הקרין עוצמה מוסרית גם כשהפך מדמות בזויה לדמות נערצת. מעולם לא שכח את מעמדו כאדם מן השורה, כאיש מתוך עמו, כמי שנלחם כדי לייצג את השחורים שדוכאו בדרום אפריקה, כמי ששילם מחיר כבד על מלחמתו הלגיטימית להכרה ולחירות.

השראה ותקווה

הוא מעולם לא הפגין תבוסתנות. מעולם לא הרים ידיים. בכל רגע, גם השפל שבשפלים, אמר מילים של תקווה והקרין אמונה אמיתית בעתיד הטוב יותר שיגיע בוודאות.

  • "היופי הגדול של החיים אינו טמון בכך שלא ניפול, אלא בכך שנקום כול פעם מחדש." (מנדלה)

אצילות

למרות שסבל סבל אישי וחווה את סבל עמו מידי הלבנים שאף להרמוניה עמם. השוויון ששאף אליו היה כלפי הלבנים והשחורים כאחת, ללא טיפה של מרירות או נקמנות. כשבחר בדרך של אלימות התנצל על כך והסביר שהממשלה נוהגת כלפי השחורים באלימות והופכת את האלימות לבלתי נמנעת. הוא לא היה גאה בכך ודיבר רבות על מצוקתו האישית לאשר פעולות כאלה. למרות זאת מספר האנשים שנהרגו ע"י השחורים היה קטן לאין שיעור ממספר השחורים שנהרגו ע"י הממשל וכשזכה בבחירות והפך לנשיא מנע שפיכות דמים ופעולות נקם בהנהגתו.

  • "אני מתעב את הגזענות משום שאני רואה בה תופעה ברברית, אם היא מגיעה מצדו של אדם שחור או לבן"(מנדלה)

חינוך

"חינוך הוא הכלי החזק ביותר איתו ניתן לשנות את העולם" אמר מנדלה.

אמר והבין. מנהיגים רבים אומרים אך מעטים עושים.

הרי נלסון מנדלה הפך להיות מנהיג לאחר שבעצמו  קיבל חינוך שהכשיר אותו להנהיג בחוכמה. הוא למד משפטים וסיים תואר שני.  לא כל משכיל הוא מנהיג , אך כל מנהיג ראוי חייב להיות משכיל. כשראה את אפריקה עומדת לפני השינוי המקווה, הוא האיץ בשחורים ללכת וללמוד מדעים ולהשתלב בלימודי ההשכלה הגבוהה. כל מה שיכשיר אותם להשתלב באפריקה החדשה. כשפרש מהנשיאות נלחם בעוני והחינוך היה בעיניו אחד הכלים החשובים במלחמה זו.

שנאת השונה, היחס אל המיעוטים והחמלה הם דבר נרכש. ואם ניתן לחנך לשנוא, ניתן לחנך גם לאהוב.

"איש אינו נולד כשהוא שונא אדם אחר בגלל גוון עורו, מוצאו או דתו. אנשים לומדים לשנוא, ואם ניתן ללמדם זאת ניתן ללמדם לאהוב, כי האהבה קרובה יותר ללבו של האדם מאשר ניגודה"(מנדלה)

מתינות

נלסון מנדלה בחר בדרך של פיוס ושלום. בנאומים שלו מעולם  לא ניסה לשלהב את הקהל , להפחיד אותו, לעורר את זעמו. מניפולציות של הטמעת פחד ושנאה לא היו שם. הוא נאם במתינות, באחריות והחדיר בקהל שומעיו  את רוח הפיוס.

  • "אל תירא. הירא שונא והשונא הורג. השלך חרבך ומורא לא תדע עוד"(מנדלה)

אומץ לב

היה בו האומץ לחלום חלומות גדולים, האומץ להילחם למען מה שהאמין בו ולהיות נכון לשלם את המחיר. למען ערכים של דמוקרטיה וחירות היה מוכן לשבת במאסר עולם ואף למות.

נשיא ארה"ב ברק אובמה ספד לו ואמר:

"היום בו שוחרר מנדלה היה היום שנתן לי את ההבנה לאן יכול להגיע האדם כשהוא מונע מתוך התקווה ולא מתוך הפחד" .

נכון, הוא לא חף מטעויות וגם לא הציג את עצמו ככזה מעולם, אבל במנהיגים כאלה אני מתקנאת, במיוחד כשאני פותחת את העיתון ביום המחרת, בעוד כל העולם מקונן על לכתו של אחד ממנהיגיו הדגולים, וקוראת על שלושת הבתים של ראש ממשלת ישראל והוצאותיו המנופחות, על העצירה בשיחות עם הפלסטינים, על איראן המאיימת או שלא כל כך (תלוי את מי שואלים), העניים העובדים שמתרבים במדינתנו, הפערים הגדלים והולכים ביניהם לבין העשירים והעדר שוויון הזדמנויות אמיתי לכלל אזרחי ישראל ללא הבדל דת גזע ומין.

ושלא תגידו שלא הזהירו אותנו מראש לא להמליך עלינו מלכים:

"…וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.  וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו… צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר וְאַתֶּם, תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים.  וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא." (שמואל ח)

מתויג , , , ,

סיכום תקופת הפריימריז במפגש הדלקת נר שישי של חנוכה עם המטה של שלי יחימוביץ' במודיעין

הדלקת נר שישי מטה שלי יחימוביץ' במודיעין2 הדלקת נר שישי מטה שלי יחימוביץ' במודיעין3

מילים לסיכום הפריימריז למטה של שלי יחימוביץ' במודיעין- נר שישי, חנוכה, דצמבר 2013:

ימים לא פשוטים עוברים עלינו מאז נודעו תוצאות הבחירות לפריימריז שהחליפו באחת את שלי יחימוביץ', יו"ר המפלגה האידיאולוגית שאנו מעריכים, בבוז'י הרצוג.

הם לא פשוטים כי עבדנו עד כלות למען הצלחתה והאמנו בכל לבנו שתזכה. הם לא פשוטים כי שלי יחימוביץ' הובילה מהפכה שעדיין לא בשלה לפירות של ממש, מהפכה שהציתה בלב רבים מאיתנו תקווה גדולה למפלגה טובה יותר שתהפוך לממשלה טובה יותר, שתהפוך את המדינה שלנו למקום טוב יותר.

אך דווקא בשל הימים הלא פשוטים הללו חשתי צורך להזמין את כולכם לכאן. את המטה של שלי יחימוביץ' במודיעין ואת מי שעזר לנו לנהל את העסק הזה כמו שצריך: רועי סוררו שהיה אחראי על מחוז המרכז ואוריה ועודד (שלא יכול היה להגיע) העוזרים המדהימים של שלי שהיו אחראים להפעיל אותו ואת כולנו.

אני שמחה במיוחד על נוכחותה של חברת הכנסת סתיו שפיר שכמונו התרוצצה ועשתה כמיטב יכולתה למען הצלחתה של שלי יחימוביץ' בפריימריז. חברת כנסת שרק לפני שנתיים הוציאה לרחובות את כולנו כדי להפוך את המדינה שלנו למקום טוב יותר וכעת עושה את אותו הדבר ממשכן הכנסת.

דווקא כשאנו חשים קצת חושך, צריך להדליק נרות ואת הנר של התקווה צריך להדליק מגבוה, מהמקום שממנו רואים חזון.

שום שינוי טוב ועמוק לא קורה ביום אחד, ואין לימוד ללא כמה ניסיונות כושלים המקדימים אותו.

הסבלנות, האמונה, הנאמנות, האופטימיות וההתמדה הם סוד ההצלחה בהגשמת החלומות שלנו.

אני גאה מאד בצוות האיכותי שהקמנו כאן במודיעין, גאה להשתייך אליו ומאמינה שכעת המשימה הרצינית היא להגדיל ולהעצים את הכוחות האלה בתוך המפלגה.

את זה נעשה בהתפקדות למפלגה, כשהמטרה שלנו היא להגדיל את המחנה הסוציאל-דמוקרטי ולהעצים את השפעתו, כדי שבבחירות הבאות, שאין לדעת לעולם מתי יתקיימו, המחנה שלנו יהיה המחנה המנצח.

זכרו את המשפט של ריצ'ארד באך בספרו השחף: "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות".

עינת מיזהר

הדלקת נר שישי מטה שלי יחימוביץ' במודיעין

מתויג , , , ,

רשומה אופטימית על תבוסה צורבת

שלי יחימוביץ' ואני

כל חברי שואלים אותי לשלומי לאחר התבוסה של שלי יחימוביץ' לבוז'י הרצוג בבחירות הפנימיות למפלגה.

היו כאלה שחששו להתקשר. היו מעטים מאד ששמחו לאידה ובחרו להתרחק ממני בתקופה זו כדי לא להכאיב לי יותר.

אז הרשימה הזאת נועדה לתת לכולם תשובה לשאלה.

אני מודה שלא ציפיתי לכך. הייתי משוכנעת בניצחונה. כמי שניהלה את המטה של שלי יחימוביץ' במודיעין יחד עם קבוצה איכותית ומקסימה של אנשים נוספים, ראינו היטב במהלך תהליך האיתור של התומכים בשלי מתוך כלל חברי מפלגת העבודה בעיר את כמות התומכים הגדולה שהיו לה, והדבר עודד אותנו מאד. התקשרנו במהלך החודש שלפני הבחירות ושאלנו אותם במי הם תומכים ובתוכנת המחשב שלנו 'נצבעו' יותר ויותר שמות.

במודיעין אחוז ההצבעה היה גבוה יחסית לארץ, אך עדיין מעל 50 אנשים שהגדירו את עצמם כתומכים לא טרחו לבוא ולהצביע למרות שהמרצנו אותם לבוא ולבטא את זכותם הדמוקרטית.

כשהבחירות הסתיימו ידענו שיש מרוץ צמוד ממה שתיארנו לנו מלכתחילה.

הספירה האיטית של הקולות נמשכה כל הלילה, ולפנות בוקר הסתמנה התמונה הסופית. שלי יחימוביץ' הובסה ע"י בוז'י הרצוג ומתנגדיה.

בבחירות הכלליות, כשיאיר לפיד זכה ביתרון על מפלגת העבודה, חשתי את אותה האכזבה. שאלתי את עצמי מה קורה לעם הזה. למה הוא כזה כפוי טובה. איך הם לא מזהים אישה שנלחמת כמו נמרה כדי להיטיב עמם? איך הם לא יודעים להבדיל בין טוב לרע? בין טפל לעיקר? מתעסקים בחיוכים שאיננה מחייכת, בחדות לשונה המאיימת, בשפתה הגבוהה ובמושגים המופשטים שבהם היא מדברת ולא במסר, לא במעשים ולא בחריצות עבודתה ועוד ועוד

עם הזמן שחלף החלו לבוא אלי אנשים רבים שהצביעו עבור יאיר לפיד ולא עבור מפלגת העבודה בראשותה של שלי והתנצלו.

ככה אני חשה עכשיו. מאוכזבת ומרגישה שגם הפעם הזמן יעשה את שלו, אנשים יבינו את הטעות שעשו מהר מאד ויתחרטו שנתנו למנהיגה הזאת להפסיד. רק הימים שיחלפו יגידו אם אני צודקת.

בשבת האחרונה הלכנו לפגוש אותה במפגש שאורגן במהירות כדי לאפשר לתומכים לשמוע ולדבר. נפגשנו בחצר הגדולה מאד של אחד החברים במפלגה ושלי יחימוביץ' , שהייתה זו ההופעה הראשונה שלה  לאחר התבוסה, לקחה את המיקרופון ודיברה אל כולנו. בשקט, בכוונה עמוקה והמון המון אהבה.

הנאום הזה שנאמה הזכיר לכולנו למה אנחנו שם. הוא היה מרגש, אמיתי, חכם ואצילי.

הבטתי באנשים שהיו שם, זקנים , מבוגרים וצעירים. כולם אנשים מאמינים. מאמינים בערכים. מונעים ע"י ערכים. אנשים שמכלים את זמנם הפנוי לטובת הכלל. רק זה היה כבר מרומם נפש.

ליקטתי עבורכם את עיקרי הדברים. מי שרוצה להבין מהי מנהיגות מוזמן לקרוא היטב, ומי שרוצה לשמוע את כל הנאום כולו מוזמן להקשיב לו בYouTube .

מתוך הנאום של שלי יחימוביץ' לתומכיה לאחר התבוסה לבוז'י הרצוג בבחירות הפנימיות נובמבר 2013:

"…דמוקרטיה. אנחנו חיים נושמים ופועלים בתוך מפלגה דמוקרטית ולכן אנחנו מכבדים תוצאות של בחירות דמוקרטיות, מקבלים אותם ונרתמים מעתה לעשייה משותפת יחד עם היו"ר הנבחר…אבל דמוקרטיה היא דמוקרטיה היא דמוקרטיה …בי נשבעתי שלא אעשה ליו"ר הנבחר מה שעשו לי כשנבחרתי…בלי טלאים בלי דרישות לתפקידים בלי איומים בלי דרישות למספר שתיים משוריין…מנהיגות נבנית בהבניית דרך….הדרך שלנו משמעותית וקריטית לגורלה של החברה הישראלית. אנחנו נושאי הדגל ואנחנו חורשי התלם הארוך. אנחנו מאמינים בחברה מוסרית וצודקת ואנחנו מגשימים את הציונות כפי שהיא בעצם: ציונות סוציאל דמוקרטית.

צריך לקחת את הכישלון הזה בבחירות, וזה כישלון צריך לקרוא לו בשמו, בקונטקסט שלו. יש לנו דרך ארוכה לעשות. הנתיב שלנו הוא נתיב בהיר. אנחנו יודעים במה אנחנו מאמינים ולאן אנחנו לוקחים איתנו את החברה הישראלית. אנחנו לא נגררים לטרנדים ולאופנות. יש לנו דרך להוביל והיא דרך שהיא חיונית  כאוויר לנשימה לחברה הישראלית. דרך של צדק, מוסר, הוגנות, אחריות של המדינה שלנו לאזרחים שלה.

דרך שהיא פטריוטית ולאומית יותר מכל דרך אחרת דרך, שמאמינה שאסור שהחלשים יזרקו לשולי החברה.

דרך שמאמינה בשוויון בין בני אדם בלא הבדל גזע דת ומין. זה כתוב במגילת העצמאות אבל אנחנו מתרגמים את זה למעשים ולהליכה סיזיפית בתלם ואנחנו לא ניתן, ונעמוד כנגד כל הרוחות הרעות בחברה הישראלית, שמנסות לשים את האתוס הכל כך בסיסי הזה בצד. האתוס של ערבות הדדית של המדינה לאזרחיה בין אדם לחברו,  של העובדה הפשוטה שלאדם במדינה שלנו, שהיא רכה וצעירה, מגיעה מתוקף היותו אדם, קורת גג, פרנסה בכבוד, בריאות טובה- בין אם הוא עני ובין אם הוא עשיר- חינוך טוב לילדיו וגם תרבות והגשמה עצמית ולא לחיות כמי ששורד כל הזמן בשולי העדר רק כדי לשרוד.

לצערנו הולך ורב המספר של מי שמוטל בשולי הדרך…

במקום שבו יש חברה טובה הוגנת צודקת עם חלוקת משאבים הוגנת לאזרחיה, במקום הזה יהיו גם שגשוג ויזמות והמצאות ומדע ואוניברסיטאות טובות ומכונים כמו מכון וייצמן שיהגו המצאות מופלאות.

רק במקום הזה יהיה אפשר לעשות גם שלום אמיתי עם שכנינו.

שלום אמיתי מגיע מתוך חברה צודקת. חד הם. הם לא נפרדים…

המקום שלנו הוא מפלגת העבודה. מפלגת העבודה וערכי מפלגת העבודה הם הערכים שלנו.

אני מבקשת מכם, לא רק שלא להעלות על הדעת לעזוב את המפלגה אלא בדיוק ההפך. להיות עוד יותר מעורבים. עוד יותר דומיננטים. לגייס חברים חדשים, מתפקדים חדשים שהם בהשקפת עולמנו. אין מקום מתאים יותר. די להרפתקאות הפוליטיות. די למפלגות אופנה. די לטרנדים. אנחנו חברים במפלגה אמיתית. יש לה שורשים , יש לה הווה יש לה עבר ויש לה עתיד גדול ואתם העתיד של המפלגה הזאת. אתם בנוכחות שלכם.

 במפלגה הזאת יש מתח פנימי וזה מתח טוב. לפעמים בין ניצים ויונים, בין ניאו ליברלים עם חמלה ( דבר שאין בכלל בצד השני) לבין סוציאל-דמוקרטים כמונו,  ויש מקום לכולם תחת הגג הזה והתפקיד שלנו,כולם, זה לחזק את המפלגה הזאת…אין מפלגה אחרת בנוף הפוליטי הישראלי שראוי ונכון מבחינת תפישת עולמנו להיות בה. אנחנו פועלים מתוך המרכז ולא מתוך השוליים כי אנחנו מדברים אל כל החברה הישראלית. לא אל קבוצה אחת . לא אל קבוצת אליטה. אל כולם. אל כולם.

…התבוסה בבחירות הפנימיות האלה היא אבן נגף אחת בדרך הארוכה שיש לנו לעשות לתיקון פניה של  החברה הישראלית ומדינת ישראל שאנחנו אוהבים אותה ומסורים לה."

אלו הם עיקרי נאומה מרומם הנפש של שלי יחימוביץ' יומיים לאחר שהובסה בבחירות הפנימיות ע"י בוז'י הרצוג.

מי שחיפש ברשימה הזאת חשבון נפש לא ימצא אותו. השבוע אני מרשה לעצמי להתאבל. חשבון הנפש יגיע ואיתו גם התובנות. מה קרה, למה קרה.

"לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לַכֹּל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" אמר קוהלת, ועכשיו העת שלי להתאכזב. אך ההקשבה לנאום של שלי באותו הערב מרוממת את נפשי בכל פעם שאני חשה את חדות דקירתו של הכאב ומעלה על פני חיוך אופטימי.

מתויג , ,

שלי יחימוביץ'? כי היא באה לעבוד

אז מה אם אני עובדת בחינוך במשרה מלאה? אז מה אם אני מחנכת כיתה, רכזת מקצוע ומגישה 4 כיתות לבגרות? אז מה אם אני נשואה ואם לשלושה שעדיין זקוקים לי, למרות שגדלו.
זה לא משנה כנראה למי שהחליט שאני אהיה מנהלת הקמפיין של שלי יחימוביץ' לראשות מפלגת העבודה במודיעין.
הקמפיין האמיתי נמצא כולו ברחבי האינטרנט ובעיקר ברשתות החברתיות. מי שאינו מחובר, אינו מודע כלל לכך שיש בחירות פנימיות לראשות מפלגת העבודה בעוד שבועיים וחצי וקל לי לזהות את אלה שאינם מחוברים לרשת, כי כשאני מתקשרת להזכיר להם הם נדהמים:"מה?! עוד פעם פריימריז?!"
אז כן. עוד פעם פריימריז.
בחוקה של המפלגה נקבע, שבתוך 14 חודשים מיום הבחירות יתקיימו פריימריז לראשות המפלגה (במידה ומפלגת העבודה לא בממשלה), וכך מצאתי את עצמי שוב בסבך של הפריימריז.
רק לפני דקה סיימנו קמפיין לבחירות לממשלה, דקה לפני זה הצבעות פנימיות למועמדים להיות חברי כנסת ברשימת העבודה, דקה קודם בחרנו בשלי כראשת מפלגת העבודה ולא נשכח את הבחירות המוניציפליות והנה שוב.
המצחיק הוא שאין אף אחד שרוצה בזה. כולם סובלים מזה אבל נאנקים בשקט תחת ההחלטות שהם עצמם חוקקו בחוקת המפלגה.
לא עזרו לי כל נסיונות ההתחמקות.  האיום הגדול ששלי לא תיבחר לראשות מפלגת העבודה ,מבחינתי, הכריע את כל השאר וכך אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון שקועה עמוק בתוך פוסטים בעד ונגד שלי יחימוביץ מול בוז'י הרצוג.
-"אבל מה קרה לך עם שלי יחימוביץ'? פעם לא היית ככה בכלל!" אומר לי אחד הדודים שמנסה בכל כוחותיו לשמור אתי על קשר חם ומשפחתי למרות ההבדלים העצומים בדעות הפוליטיות שלנו.
-"פעם לא הייתה שלי יחימוביץ'", אני עונה לו.
ולמה שאני אנסח שוב את מה שהצליחו מאות פוסטים לנסח טוב ממני ברשת? הנה מעט טעימות מפוסטים נבחרים שמסבירים מה קרה להם עם שלי יחימוביץ.
ח"כ סתיו שפיר : "…וכדי שננצח אנחנו צריכים את שלי בהנהגת המפלגה. כדי להמחיש מה זו הפוליטיקה הזו, הפוליטיקה החדשה שכל כך הרבה דיברו עליה, אבל מעטים הם הפוליטיקאים שבאמת עושים אותה ומקיימים אותה ביומיום שלהם.
בצניעות הדרך, באמת המילים ובנכונות האידיאולוגית באמת לשנות."
רמי הוד, חבר בכח לעובדים :"…מטרת התמיכה ביחימוביץ' היא להבטיח שתהיה בישראל מפלגה סוציאל-דמוקרטית שלא מתרפסת בפני ההון-שלטון, פועלת למען מדינת רווחה ולא חוזרת על טעויות העבר שהובילו את העבודה להיות צל חיוור של הימין הכלכלי."
ח"כ עמר בר-לב:"…אין לי ספק כי לשלי יש את התכונות המנהיגותיות, את הנחישות ואת היכולות בכדי להוביל את המפלגה כגוף אפקטיבי ובעל השפעה מכרעת.
כמי שיצא לו לראות מנהיגים ברגעי משבר והכרעה, וכמי שיצא לו לעמוד לצידה של יחימוביץ' לאורך השנה האחרונה, גיליתי אצל שלי יכולת אמיתית לתפקד בקור רוח, בנחישות ובמנהיגות בסיטואציות מורכבות ולא פשוטות גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית, לקחת אחריות ולנוע קדימה…"
זיוה רחמים, מנהלת פרויקטים וחברה בצוות המתנדבים של שלי :"…"שלי היא המודל למנהיגה מכיוון שהיא באה לשרת עניין ולא את עצמה, מכיוון שהיא נאמנה לערכיה, מכיוון שהיא אמיצה ומקורית. שלי איננה חוששת לשחות כנגד הזרם, ולמנהיגים כמותה זקוקה מדינת ישראל כאוויר לנשימה. היא פוליטיקאית מבריקה, חרוצה ואמינה.
בשירותה בכנסת ישראל שלי הוכיחה שהיא פרלמנטרית בחסד, יבול החקיקה שלה מוכיח כי היא באה לעבוד…"
אור קשת, פעיל במפלגה:"…תרמתי 50 שקלים לקמפיין של שלי.
גם אצלי הכיס לוחץ, ובכל זאת תרמתי לקמפיין של שלי לראשות המפלגה. רוב הפוליטיקאים בכלל לא סופרים תרומה צנועה כזאת, כי את עיקר כספם הם מגייסים מבעלי הון ומקורבים. אצל שלי תרומה כזאת היא סטנדרט, משום שכוחה הפוליטי מבוסס עלינו – אנשים רגילים ואכפתיים, אנשים מהדלת ממול, כאלה שביכולתם לתרום תרומות צנועות."
קובי אוז, זמר ויוצר:"…שלי החזירה את הכבוד לעבודה ולערכיה".

אני מאלצת את עצמי להפסיק כאן למרות שהרשת מלאה בפוסטים רבים ראויים לציטוט. יש כאן קו מנחה.

כולם מזהים שסוף סוף הגיעה פוליטיקאית שהיא גם מנהיגה. הגיעה פוליטיקאית שיש לה חזון אידיאולוגי, אומץ לב, יושר וחריצות והיא באה לעבוד.

התכונות הללו הן אלה שיוצרות את הכריזמה שכל כך חסרה בפוליטיקאים האחרים. אותם פוליטיקאים שמעולם לא גרמו לי לכתוב יותר משורה אחת על פוליטיקה כל חיי.

מתויג , , , , , ,

היה מרוצה ממה שיש לך

אחת מתוכניות הריאליטי היותר נצפות אצלנו בבית היא "המירוץ למליון" העונה ה-3, שבשעת כתיבה של טור זה עדיין לא הגיעה לשלב הגמר.

תוכנית הגמר תוקרן הערב, וכנראה תתחרה בתוכנית האמריקאית לגמר של אסאד בהתקפת טילים הממשמשת ובאה. (עם כל הכבוד ל"מירוץ למליון", יש לי הרגשה שהגמר של אסאד ינצח ברייטינג…)

אך בטור זה אני רוצה דווקא לדבר על ה"מירוץ למיליון".

אחד הדברים שהרחיבו את ליבי בתוכנית האחרונה לפני הגמר, היא העובדה שלגמר עלו 6 אנשים שמתוכם 5 הן נשים וזאת לאחר שהתחילו את המירוץ  13 בנות ו9 בנים.

המשימות בתחרות היו מגוונות מאד. בחלקן נדרש כושר גופני, בחלקן נדרש אומץ לב, בחלקן נדרשו שליטה עצמית, התמודדות עם תסכול, ביטחון עצמי, חברות, חכמה, ידע, תושיה ויצירתיות. בשל הגיוון במשימות, לכל זוג היו חוזקות וחולשות. כך כולם התחילו עם סיכויים שווים, פחות או יותר, להוציא את המבוגרים בגילם, שמראש קשה להם יותר עם משימות של ריצה וכושר מאשר לצעירים הנמצאים בכושר שיא. למרות זאת הגיעו קרוב מאד לגמר אימא ובת העונות לשמות דנה ודבי (דבי,האם,כבת 46 שנים).

בתוכנית האחרונה לפני הגמר, בה נפלו שני הגברים המסוקסים מנמל אשדוד (דוד ואלירן) שאלתי את עצמי מה הן התכונות הנדרשות לנצח בתחרות מעין זו?

דויד ואלירן הפגינו חברות נפש ונאמנות זה לזה, שניהם היו אמיצים ובעלי כושר גופני גבוה, שניהם היו אינטליגנטים למדי, אך בתוכנית בה נפלו, לא הצליחו להתמודד עם תסכול, לשלוט בעצמם ובעצביהם ובמקום להיות בעלי תושייה ויצירתיים, הם עקבו אחרי זוג אחר, שהאמינו בו יותר מאשר בעצמם, מה שגרם להם להגיע בטעות ליעד מסויים ולא להחלץ מהטעות מספיק מהר.

במשימה אחרת בה נכשלו, היה עליהם לשנן משפט של הפילוסוף הסיני קונפוציוס באנגלית. דויד התקשה לזכור את המשפט ואולי גם לא שלט היטב בשפה האנגלית, אך מה שהכשיל אותו במשימה הזאת לא היו שתי הבעיות הללו.

הוא לא האמין בעצמו, התקשה להתמודד עם התסכול שחש בכל פעם שנכשל ואיבד את השליטה בעצביו, כל אלה יחד, גרמו לו ולחברו להתעכב ולהגיע אחרונים לנקודת הסיום.

כמי שנמצאת בתחום החינוך, חשבתי על כך שהלקח  מהתוכנית הזאת יכול ללמד תלמידים משהו על עצמם יותר ממה שעשרות שיעורי חינוך יכולים ללמד.

זה לא משנה מה החסרונות שיש לך, תמיד האמונה שלך בעצמך וביכולותיך להתגבר על חסרונות אלו צריכה להיות חזקה יותר. מי שעלה לגמר  הם שלושת הזוגות שהצליחו להתאושש הכי מהר מכל אכזבה, שהתגברו על קשיים מתוך אמונה  חזקה ביכולתם לעשות זאת. אף אחד מהם לא בזבז את הזמן  במחשבה על חוזקם של הזוגות האחרים, אלא ניצל את המשאבים לחיזוק האמונה שלו ושל בן זוגו ביתרונות שיש להם על האחרים.

הלקח הזה צריך להילמד גם במסדרונות הפוליטיים והמדיניים שלנו בעת הזאת.

בפוליטיקה אנחנו בעיצומם של בחירות מוניציפאליות ושל הפריימריז לראשות מפלגת העבודה.

מבחינה מדינית אנחנו עומדים מול מתקפה אמריקאית על סוריה, שאנחנו יודעים איך תתחיל, אך לא יודעים איך תסתיים והאם נהיה מעורבים בה בשלב זה או אחר.

בכל מצב אם נדע להתרכז יותר ביתרונות שיש לנו ופחות נחשוש ממה שאין או יש לאחר, כך יגדל הסיכוי שלנו לצאת כשידנו על העליונה, ממש כפי שאמר קונפוציוס באותו משפט אותו ניסו המתמודדים לשנן בקושי רב:

Be content with what you have; rejoice in the way things are. When you realize  there is nothing lacking, the whole world belongs to you

ובתרגום לעברית,

"היה מרוצה ממה שיש לך; שמח בדברים כפי שהם. כאשר אתה מבין שאין שום דבר שחסר, כל העולם שייך לך".

ולגבי הפריימריז במפלגת העבודה,מעבר לכל זה, שלי יחימוביץ' יכולה להתעודד ממספר הנשים שהגיעו לגמר ביחס למספר הגברים…

מתויג , , , ,

גבירותי ורבותי ! דמוקרטיה – 2.

עונת הבחירות כבר כאן. עוד לא עיכלנו את הצלחת שעל שולחננו ועליה הבחירות המוניציפליות והנה בשער עומדות להערך במפלגת העבודה בחירות על ראשות המפלגה, הידועות בכינוין 'הפריימריז'.
בבחירות המוניציפליות איני יכולה לקחת חלק, מבחינה חוקית, כיוון שאני מורה המקבלת את שכרה מהעירייה. מאותה סיבה גם אסור לי לתמוך במי מהמועמדים, אך בבחירות לפריימריז במפלגת העבודה, בה אני חברה, המצב שונה.
בקיר הפייסבוק שלי כתבתי לחברי בפייסבוק את ההודעה הבאה:
"מקדימים את הפריימריז במפלגת העבודה. אתם יכולים מעכשיו כבר לסנן אותי בפייסבוק אם המאבק למען שלי יחימוביץ' עומד ליגע אותכם – כי אני הולכת להתגייס כולי למען הצלחתה להבחר בשנית. מזמן לא הייתה לנו מנהיגה דוברת אמת, אידיאולוגית שבאה באמת ובתמים לשרת את הציבור. אני לא מתכוונת לתת למנהיגה הזאת להשאר מאחור.
למקומות – היכון – רוץ !!!!!!! ".
דברים אלה נכתבו ביום ראשון, היום בו הודיעה יחימוביץ' באופן רשמי על הקדמת הבחירות.
הפייסבוק שוקק וגועש, ומי שעדיין לא מבין – הפייסבוק היום הוא הזירה החמה והקובעת, יותר מכל ערוץ אחר. שם הכוח הגדול של ההשפעה, גיוס התמיכה, המאבקים והדעות.
החוקה של מפלגת העבודה קובעת שפריימריז צריכים להתקיים לא יאוחר מ – 14 חודשים לאחר בחירות לראשות הממשלה, במידה וראש מפלגת העבודה לא נבחר לראשות הממשלה או נכנס לממשלה.
בעיני, באופן אישי, ההחלטה של שלי יחימוביץ' לא להכנס לממשלה הייתה החלטה נכונה.
תפיסת העולם הכלכלית של מפלגת העבודה בראשותה של שלי יחימוביץ' הפוכה לתפיסה הכלכלית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם הייתה נכנסת להיות שרת אוצר בממשלתו, הייתה נדרשת לשכוח את זהותה של המפלגה ואת כל הערכים שהיא מגלמת, כדי להגשים את התוכנית הכלכלית של הממשלה. דבר זה אולי היה משתלם לה לטווח הקרוב אך לדעתי, פוגע בה ובמפלגת העבודה באופן אנוש – לטווח הרחוק.
לא ניתן לרצות את כולם, ותמיד יהיו כאלה שיחשבו אחרת. לכן קיימים הפריימריז. שם ייבחר מי שרוב חברי המפלגה מסכימים עם דעתו ושוב יוכלו להפנות את האנרגיה להיות אופוזיציה לוחמת בממשלה , שלדרכה הכלכלית הם מתנגדים.
בדף הפייסבוק של שלי יחימוביץ' כתב מישהו מהדף הסאטירי על מפלגת "יש עתיד" העתק, לכאורה, מהודעה שלהם לעיתונות. אותו כותב שכביכול מתקשה להבין את ההתמודדות הפנימית על ראשות המפלגה באופן דמוקרטי, כתב כך :
"
(…) לעומת זאת, אצלנו ביש עתיד, מעולם לא קרו דברים בזויים שכאלה בשל היערכות כזאת או אחרת לפריימריז מכל סוג שהוא, וזו, חברים וחברות, פוליטיקה חדשה. האהדה הרבה של הציבור למפלגה, והאופי שוחר הטוב של ההנהגה שלנו, מבטיחים גם שלא יקרו דברים כאלה לפחות עד שנת 2020."

מעבר לחיוך שהעלה אצלי המשפט: "מעולם לא קרו דברים בזויים כאלה.." (מפלגת "יש עתיד" ידועה בעברה ה'עשיר' ) התרשמתי מה'קושי' של כותב ההודעה להעריך את התהליך הדמוקרטי.
בחרתי להעזר במילותיו החכמות של פרופסור ליבוביץ' על מנת להשיב לו או יותר נכון לאלה המתכוונים ברצינות לדברים דומים:

פרופסור ליבוביץ' אמר פעם את דעתו על חברה שבה כולם חושבים אותו הדבר:

" בעולם שהוא "שפה אחת ודברים אחדים", האדם משועבד לחלוטין…שהרי אין עריצות גדולה מזו של האחדות והאחידות הכפויות על האדם, שאינן משאירות מקום לחילוקי דעות ולמאבקים על דעות שונות…"

אני יכולה לא להסכים עם מילה אחת של המתמודדים מולה, אך אני גאה בכך שאני שייכת למפלגה שבה יש מקום לחילוקי דעות, מפלגה שאין בה אחידות שכפויה על האדם, מפלגה שיש בה מאבקים גלויים על דעות שונות.

לעומת כל אלה אני מלאה תיעוב להתנהגות הבריונית של אנשים כמו אלון חסן, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, שכאקט נקמה גייס מאות מתפקדים חדשים למפלגת העבודה, מה שמכונה 'מפקד ארגזים', והגיע עם הפתקים של המתפקדים בעצמו לבית מפלגת העבודה (למרות שהכל נעשה דרך האינטרנט) כדי להפגין את ההפחדה והאיום על מי שמעיז 'להתעסק' עם אלון חסן.

מתויג , , ,